פורום סקי - סנובורד

המסלולים שהייתי חוזר אליהם שוב ושוב

בעקבות דיון קצר שהיה פה באחת ההודעות, חשבתי שיהיה נחמד לפתוח שרשור שבו נפרסם את המסלולים האהובים עלינו.  זה לא משנה אם המסלול כחול, אדום או שחור, שטוח או מלא במוגולים, ואםילו מחוץ לפיסט.  מה שחשוב זה מרכיב ה-FUN מסלולים שנהניתם לגלוש והייתם חוזרים עליהם שוב ושוב.

2.נתחיל באיטליה תגובה ל - 1

צ’רביניה  – מסלול 85 המתחבר ל-7 אדום.  מפסגת קליין מטרהורן ועד ואלטורנש.  40 דקות של גלישה רצופה, הפרש גובה של 2300 מטר. טכנית המסלול מתחיל בשוויץ…

מונטה רוסה – המסלול השחור המתחיל מפסגת Passo Salati בגרסוני בגובה 2971, מתחבר למסלול אדום ויורד עד לעיירה אלניה בגובה 1200 מטר.  ורטיקל של 1700 מטר, מסלול מהיר שבדרך כלל ריק מאדם, וכמה אופ פיסטים נחמדים בשוליים שלו.  לחילופין אפשר גם לגלוש מזרחה באדומים לכיוון Gressoney La Trinite  – גם כן מאוד כייפי.

מדונה די קמפילו – מסלול Spinale  השחור היורד לעיירה.  700 מטר ורטיקלי של אדרנלין. אפשרות נוספת – המסלולים השחורים והאדומים היורדים מפסגת Monte Vigo לכיוון העיירה Marileva. בנוסף 50 כחול הוא רחב פשוט וכיפי – נחמד לקרוזינג של סוף יום.

PEJO –  למי שלא מכיר עיירה קטנה בין מדונה לפאסו טונלה.  3-4 מסלולים אבל שווים! מסלול אדום רציף מגובה 3000 לגובה 1400.  הגעתי שם למהירות 97 קמ”ש…

דולומיטים – יש המון! נבחר שניים.  מסלול ה Sasslong – גם הוריאציה השחורה וגם הוריאציה האדומה היורדים לעיירה היפהפיה סנטה קריסטינה. הבחירה השניה – מסלול “העמק הנעלם” מפסגת Lagazui.  מי שלא מכיר שיגגל.  מקסים מכל בחינה!

לה טוויל – מסלול 3 השחור היורד לעיירה.  בעיני תלול וקשה יותר מהחרקירי במאיירהופן, והרבה יותר ארוך. 

פילה – מסלולים 1,2,3 – קצרים, אבל מהירים ומהנים. והיחידים שיש להם מעלית נורמלית…

טוב זה הכל לבינתיים.

 

 

3.אצלי הרשימה קצת שונה, אבל כוללת גם מסלולים בארה"ב תגובה ל - 2

פילה- מסלול 12 המושלם. עשיתי אותו גם פעם עם אדוארדו והחבר’ה- יש לי אותו אפילו מצולם בגרוטאה שאדו קורא לה מצלמה. גם ,27 13,14 טוענים לכתר. 

צ’רביניה- צרמאט- כל המסלולים ממש בירידה מהפלאטו רוסה לכיוון שוויץ, במיוחד ביום שלג, שאז נהיים מוגולים מדיום חמודים.

וייל- יונדר, הצד התלול בבלו סקיי באזין שממנו יוצא האיירון מאסק. פחד אלוהים, אבל אחרי שצולחים את הכניסה, מחפשים את זה שיתן לך את הכומתה. מדהים. forever, milt’s face; little ollie- שלמות מדהימה.

ברקנרידג’- peak 7 – כולו.

ויסלר בלקומב- האוכף. אחרי שמתעלפים מיופיו עוצר הנשימה של הנוף ביום שמש.

מונטה רוסה- המסלול השחור שנקרא nera- וגם הירידה ליולנדה.

לה טוויל- כל המסלולים השחורים בצד האיטלקי, שהם די קלילים.

 

4.תגובה ל: אצלי הרשימה קצת שונה, אבל כוללת גם מסלולים בארה"ב תגובה ל - 3

אני רק התחלתי...לצערי בקולורדו לא זכיתי לגלוש.  

לא ברור לי איך דירגת את כל השחורים בצד האיטלקי של לה טוויל כקלילים. מסלול 3, זה שנמצא בחלק התחתון של האתר בין העצים הוא שחור אמיתי עם קטע תלול של לפחות 300 מטר לפני שהשיפוע מתמתן.  יצא לי לגלוש אותו וחודש אחר כך את החרקירי במאיירהופן והחרקירי הרגיש קליל לעומתו. 

5.כמה מסלולים שנתקעו לי בראש תגובה ל - 4

וייל – הירידה בבלו סקיי באזין

צרביניה – הירידה משוויץ לכיוון צרביניה או וול טוראנש (כולל מסלול 7 בחלקו)

לה פלן בצד הכי רחוק מלז ארק – הירידה התלולה השחורה. 

זיליאטרל ארנה – סקי ספארי מצד לצד. 

Grand targhee כמה עשרות קמ מגקסון הול – כולו, זרוק לחלוטין (לוקחים יום טיול מגקסון)

סנט אנטון – הירידה לכיוון האוטובוס ללך

זורס - הדרך לכיוון לך (זה סקי רוט)

אישגיל – הדרך לסמואן

 

בנוסף ןלא נשכח טיול סנו- מוביל בגקסון הול

 

יונתן

 

 

6. מסלול שנתקע לי בראש,יש רק אחד!!!! תגובה ל - 5

כל מסלול ביחד או לחוד שתבחרו בחרמוןdevildevildevil

7.החביבים שלי תגובה ל - 6

אחרי החרמון, הפייבוריטים שלי (ללא סדר מחייב):

שטפן אברהרטר בקלטנבך.

מסלול גביע העולם בצאוכנזה.

18-11 בזולדן.

40-41 באישגיל (אני לא אוהב את מסלול 80. לפחות לא את חלקו התחתון שמתאים לביאתלון).

7 בצרביניה.

שמיניה אדומה בפלכאו.

14 אדום, 36 שחור והשחור החדש שיורד לעיירה בצל אם צילר.

צ’מפינוי, סצ’דה וססלונג בול גרדנה.

1+2 בפלנאי.

 

 

 

 

8.גנבת לי את הרעיון..... תגובה ל - 1

כבר שנתיים שאני מתלבט אם להעלות כזה פוסט אבל זה קצת כמו לשאול את מי אתה אוהב יותר- את אבא או את אמא?  

 

א-ב- ל:

 

1] מסלול 1 באישגיל בסוף היום- חוויה מטורפת לרדת את כל ההר עם מאות  גולשים, מסלולים ממוגלים כהוגן, צפיפות, מתחילים בצד מקצוענים . רצף של ירידות אדומות שנגמרות בקטע שחור בתחנת האמצע ואז ירידה חלקה ומתונה וארוכההההה עד למטה. מגיעים לאמצע הכפר ,זוחלים 100 מטר ברגליים דואבות ומגיעים למתחם של כל הברים להתאוששות עולצת. אהבתי וסבלתי את זה כמתחיל [עוד היינו נתקעים באמצע וזה לקח לנו 45 דקות] ועדיין אוהב את זה כשזה לוקח לי 20 דקות.

2] מסלול 15 על ההורברג [מיירהופן] -  ככה סתם . כמו בשיר “ הוא לא כל כך יפה אני יודעת”.  אמנם הוא בקצה האתר והנוף יפה, ואין בו משהו מאוד מיוחד. הוא גם די קצר אבל הוא יושב בדיוק על היכולות שלי ואני מצליח לטוס אותו במכה אחת בלי לעצור ובמהירות גבוהה יחסית. הרכבל חזרה יעיל . אז סתם יש לי פינה חמה אליו בלב. 

3[מסלולים 10-14 בגלתור- לא מיוחדים  מבחינת הגלישה אבל אלוהים, איזה נוף! מאחורה הבלונשפיץ המופלא[ או איך שהם לא קוראים לו] ומקדימה אגם קסום. פשוט חלום.

4] 40-41 באישגיל [אם אני לא טועה] – הם נמצאים בעמק מבודד יחסית גדול מאוד וריק.  נוצרת שם תחושה מוזרה של בדידות ו”להיות קטן- בטבע”. בניגוד לצפיפות וההמולה שמאפיינים את האתר. באופן מוזר החלק החביב עלי הוא העלייה ברכבל שאז אפשר להתבונן בנוף מסביב להתבשם ממנו…..

 

9.מסלול 31 צהוב diavolezza סנט מוריץ תגובה ל - 8

המסלול המאתגר ביותר שעשיתי עד היום. 

קרחון diavolezza אשר נמצא במרחב הגלישה של סנט מוריץ כחצי שעה נסיעה. 

מדובר על “מסלול״ לא מעובד אשר מתחיל בירידה של מצוק אימתני וממשיך ב10 קמ מאתגרים ביותר בנוף בתולי לחלוטין אשר מתי מעט מעזים להיכנס אליו. 

לוקח כשעתיים עד שלוש לסיים אותו. 

בתום המסע מגיעים לבית קפה אשר נמצא ממש בשום מקום, שותים קפה עם עוגה ונרגעים ומחכים לרכבת אשר עוברת פעם בארבעים דקות. 

מדובר ברכבת נוסעים אמיתית ולא רכבל או גונדולה. 

לאחר העלייה לרכבת כ10 דק חוזרים לבסיס האתר של הקרחון דיאבולצה. 

ולו רק בשביל חווית המסלול הנל שווה להגיע לסנט מוריץ. 

 

10.תגובה ל: מסלול 31 צהוב diavolezza סנט מוריץ תגובה ל - 9

הכי מאתגר שאני עשיתי זה החראקירי המפורסם במירהופן.

טוב. “עשיתי” ….. בואו לא ניסחף. 

ירידה ראשונה- אני מגיע להתחלת המסלול [זה קצת חד כיווני למי שלא היה ואי אפשר להתחרט] הרגליים אשכרה מתחילות לרעוד מהפחד [והראש מלא במחשבות על הטיפשות שלי]  . בגלל הזווית אני פשוט מתחיל לרדת  כי לנסות לעמוד זה יותר מעייף. ואז אני איכשהו גולש  בסלאלומים רחבים רחבים, עומד לאבד שליטה ובחצי המסלול מצליח לצאת ממנו הצידה ולהפיל את עצמי על השלג הרך באוף פיסט [מימין- משמאל מלא עצים]. מהאמצע למטה גלשתי בסדר.

שנה אחר כך – ירידה שנייה – אני שוב בהתחלה, למוד נסיון אני נעמד קצת בצד [יש מין גבעה כזאת]  לסקור את הקטסטרופה.. איפשהו באמצע המסלול קצת בצד מישהי תקועה. אני מחליט לחכות שהיא תתפנה בשביל שאוכל לגלוש בשקט ולהימנע מהתנגשות.  מתיישב על השלג ו…… בגלל השיפוע החד אני פשוט מתחיל לגלוש/להחליק על התחת למטה.  כמובן שאיכשהו אני בכיוון של זאת שתקועה שמסתכלת עלי באימה בשעה שאני מתגלגל למטה, על הגב המגלשיים באוויר וצוחק בהיסטריה.

לא התנגשנו וגם פה, את החצי השני עשיתי כמו שצריך על מגלשיים אחרי הגעה לאוף פיסט.

 

אלגנטי זה לא היה , אבל לפחות לא שברתי כלום

 

נכתב ב-12/10/2018 16:36[עודכן ב-:12/10/2018 16:40]
11.תגובה ל: המסלולים שהייתי חוזר אליהם שוב ושוב תגובה ל - 1

נוסיף את ואל טורנס, המסלול האדום שיורד שמאלה מ- Funitel de Peclet. מסלול אדום ארוך יחסית, די רחב, עם פיתולים וישורות לתפוס מהירות.

 

ואל גארדנה- המסלול האדום (בפועל יותר קרוב לכחול) שיורד ימינה מ- Mont de Seura. בינוני באורך אבל מאוד נוח, מעט גולשים, פיתולים נחמדים ונותן ביטחון לצבור הרבה מאוד מהירות.

×