היי, הגעת לארכיון פורום למטייל. ניתן לצפות בפוסטים אך לא ניתן להגיב.
יש לך שאלה? אנחנו מחכים לךבפורומים
החדשים!
התאורים הללו מחזירים אותי שלוש שנים אחורה לטיול שלנו לילוסטון ולרוקי'ס.
טוב להזכר וטוב לחוות שוב את המקומות הכל כך יפים הללו.
ביום האחרון שלנו בג'ספר התחלנו מאוחר, סיימנו מוקדם ובכל זאת הספקנו להנות!
ג'ספר
Valley of five lakes
זכרנו שקראנו מילים חיוביות וגם הריינג'רית המליצה בחום כ"טיול פופולרי למשפחות".
הגענו לחניה קטנה יחסית, בצהרים.
לאחר מספר מאות מטרים במסלול אופטימי, מישורי ונינוח ביער, מתחיל קטע לא קצר של עליות לא קלות.
רגע, איפה העמק? זה לא אמור להיות בירידה?
ממשיכים לעלות ולעלות, עד שמגיעים למדרון קצר אך תלול - הפעם בירידה, ומתלבטים האם להמשיך.
לפנינו משפחה הודית עם ילדים צעירים יותר באותה סיטואציה.
בדיוק מגיעים מהכיון השני 3 ספרדים, עם אנגלית רצוצה.
הם משכנעים אותנו (בליווי תמונות) שכדאי לרדת למטה וזו הנקודה הקשה האחרונה
יורדים למטה (גם המשפחה ההודית השתכנעה, למרות שהאמא כמעט ונשברה).
לאחר מספר דקות מגיעים לאגם הראשון.
למרות מזג האוויר הזועף, הצבעים נעימים לעיניים.
אין כאן משהו שלא ראינו קודם, אבל המכלול עושה את זה שווה, למרות הכל.
בזמן שצעדנו מעל אחד האגמים גילינו איילה נחמדה שצעדה לתוך היער, דבר שהוסיף נקודות זכות למסע.
כאן המקום להודות לטיפ חשוב שנתנו לנו הספרדים.
ראשית המסלול נקרא 9a , לאחר שרואים 4 אגמים יש להמשיך שמאלה בירידה לכיוון הסימון של 9b.
המשמעות: עושים מעין מעגל ולא חוזרים לאותו מדרון תלול, למרות ששוב יש מספר (מועט) עליות לא פשוטות בדרך.
הר אדית קאבל
זוג האנגלים שהיו איתנו בצימר בג'ספר אמרו לנו שמספיק לעשות את המסלול הקצר למעלה (בגלל הילדים) וצדקו.
העליה להר, כ-14 ק"מ, צרה ומפותלת, אך הנוף של ההרים מסביב - מרהיב!
למרות החשש שארובות השמים ייפתחו, יצאנו בצעידה למעלה לכיוון האגם.
גם כאן הדרך בעליה, לא קשה, אך גם לא קל מידי.
בניגוד לסיפורי מטיילים שקראנו באתר, אין אפשרות להגיע למרגלות הקרחון.
מסתבר שבדיוק לפני שנה (בדיוק הופיעה כתבה בעיתון המקומי) בשעת לילה (מזל משמים - תרתי משמע) קרס חלק מהקרחון ונפל למטה - מה שגרם לפני המים בנהר לעלות בכשני מטרים!
לכן, ניתן לעמוד כ-50 מטר ממנו, אך לא לעלות עליו.
כשמגיעים למעלה - פרט לקרחון המלאך המרשים, הבריכה הקטנה והצלולה מהממת!
הערה חשובה: על ההר היה לנו קר, כדאי להצטייד בבגד חם יותר.
הטראם (רכבל) בהר ויסלר
בגלל מזג האויר התלבטנו האם הסיור שווה.
כמובן שגם המחיר לא זול.
מה שהכריע את הכף נגד היה הדוחק והצפיפות של האנשים בקרון.
ראינו שדוחסים פנימה אנשים עד טיפת המקום האחרונה ונראה לנו בלתי אפשרי להנות מהחוויה ואף לצלם בצורה כזו.
תחשבו על סרט מצוייר שאנשים דבוקים לחלונות והפרצופים שלהם מעוותים - ככה בדיוק זה נראה!
הצימר:
קראנו המלצה באתר.
בדיעבד, מסתבר שגם השכנים שלנו היו שם לפני כחודשיים ונהנו מאוד...
המקום נקרא Chinook Cove Accommodations
הצימר נמצא בבית פרטי, כמו בהרבה בתים אחרים בעיירה.
בעל הבית, בוב, איש לבבי נעים שיחה ושירותי.
בוב אוהב להמליץ על מקומות וחוויות, אך יש לקחת את דבריו בערבון מוגבל (הוא המליץ לנו לנסוע מרחק של 100 ק"מ לכל כיוון, לראות מסע דגי סלמון שנערך פעם בשנה, לדבריו, במקום המומלץ רואים אותם קופצים בנהר, מטילים ביצים ומתים. הזוג האנגלי שנסע לשם חזר מאוכזב משהו - הם ראו רק דגים מתים...)
יש בצימר חדר זוגי פרטי עם מרפסת קטנה וחדר אמבטיה הכולל ג'קוזי.
אנחנו התאכסנו ב-2 חדרים צמודים: אחד עם מיטה זוגית והשני עם שתי מיטות בודדות.
לשני החדרים חדר אמבטיה משותף.
בקומת האירוח: יש מקרר קטן ופינת שתיה.
יש אפשרות לבחור באירוח הכולל ארוחת בוקר: לחמים (יש טוסטר) ומאפים,ריבות, שתיה חמה וקרה, יוגורט וצלחת פירות - במיוחד אהבנו את ה-Blueberries הקטנים והמתוקים!
ארוחה נחמדה מאוד.
העלות (הוזמן בסביבות דצמבר- ינואר):
345 דולר קנדי ל-3 לילות ללא ארוחת בוקר
390 דולר קנדי ל-3 לילות כולל ארוחת בוקר
התשלום במזומן, בסוף האירוח.
גם דולר אמריקאי מתקבל בברכה, כשווה ערך לדולר קנדי.
מומלץ בחום!
בצער, עזבנו בשבת את הצימר בג'ספר והתחלנו את הדרך הארוכה הביתה...
למזלנו, לפני מספר ימים, בדרך לג'ספר, עצרנו בכביש הקרחונים ברוב מוחלט של המקומות שעניינו אותנו. כשיצאנו מג'ספר ליווה אותנו גשם כך שלא היה נעים לטייל בקניונים הקרובים לאיזור.
מאוחר יותר מזג האוויר התבהר קמעה, אבל עדיף לא לקחת סיכונים.
מספר ק"מ לאחר שעברנו את מרכז המבקרים בקרחון קולומביה, באחת ה-ירידות מסביב לעיקול חיכתה לנו מתנת פרידה מהרוקי'ס הקנדי בדמות מארב משטרתי מתוכנן ומאובזר כהלכה:
מדובר בירידה חדה, שגם עם צליעה ברגל ה הייתי מגיע בה למהירות מעל 60 קמ"ש!!
בקיצור, מלמעלה, ראינו מרחוק (משמאל) נקודת תצפית ובה מכוניות רבות, והתחלנו כבר לשקול אם יש טעם לעצור בתצפית הלא-מוכרת הזו. כשהתקרבנו ראינו גם 3 מכוניות משטרה, עם פס ירוק רחב לרוחב המכונית, וכשעצרו אותנו שמנו לב לתחכום:
3 (שלושה!!) רדארים. אחד על חצובה, אחד ידני ואחד על הרכב. כ 6 שוטרים. עצרו כמעט את כל מי שעבר בכביש, בירידה או בעליה. היה בלתי אפשרי לנסוע על 60. אך כל הרוקי'ס כמעוט הינם שמורת טבע, כך שמתרגלים להתעלם מהשלטים ולנסוע קצת יותר מהר, והרבה יותר מהר בירידות החדות.
בקיצור, ניגש אלי שוטר, בהחלט נחמד, ושאל אותי אם אני מודע לכך שנהגתי 103 קמ"ש בשמורת טבע בה מותר לנסוע 60 !!. מכיוון ששאלות על מודעות לא היו בראש מעייני ברגע זה, רק הנהנתי ואמרתי אופס, סליחה וכל זה. כנראה שהם באמת שומרים על השמורה ולא מתכוונים רק להרוויח. השוטר כתב בדו"ח שנסעתי 70 קמ"ש (ו- 103 בסוגריים) , כך שהקנס הינו 78CAD ולא 300CAD+ כפי שנדרש במקור. ניתן לשלם באינטרנט באתר.... או בדואר...עד אמצע אוקטובר.
מכיוון שהתרשמתי שהשוטרים בקנדה חביבים מאוד ובאמת שומרים על הטבע ללא כוונות זדון, אעלה את תרומתי למועדון השוטרים ללא טרוניות, עד למועד המותר.
כמובן שלאחר נסיעה של 10 ק"מ נוספים במהירות המותרת (להזכירכם, 60), המחוג התחיל לזחול כלפי מעלה. לא הייתי עומד בתרומה נוספת באותו יום, ולכן עברנו לכביש אחר, שאינו עובר בפארק באנף ( כביש 11 ו- 22 עד קלגרי). על הכביש הזה, יתרונותיו וחסרונותיו - בפוסט אחר.
הגענו לקלגרי ליום הטיול האחרון.
למרות שהטיסה היתה בערב, העדפנו לישון בעיר, להמנע מהפתעות של הרגע האחרון.
קלגרי כנראה פחות מתויירת ולכן לא מצאנו הרבה חומר בפורום ואף פנינו לעזרתכם.
הבוקר התנהל בעצלתיים ויצאנו מהמלון לקראת צהרים.
שקלנו את מכלול ההצעות ולבסוף בחרנו בזו של בוב, המארח שלנו בג'ספר.
הלכנו ל-Heritage Park שהינו מוזיאון היסטורי פתוח - משהו בסגנון המוזיאונים הפתוחים בהולנד (ואף ביקרנו בעבר גם בשוויץ).
עברנו בתצוגה של מכוניות עתיקות מתחילת המאה הקודמת, משאבות דלק עתיקות וכד' ואף התרשמנו עמוקות מאחת הלימוזינות הראשונות...
אח"כ הגענו לכפר היסטורי, נראה אוטנטי לגמרי - בתים שונים ברחובות, מידי פעם עוברת כרכרה עם סוסים, בהיקף עוברת רכבת עתיקה - בצמתים יש אזהרה של רכבת חוצה מלווים באזהרה של "Look & Listen"/
כאמור, ביקרנו במקומות דומים בעבר, אבל היתה אווירה שונה הפעם.
הפארק נבנה בתשומת לב, בכל בית יש איש/ה הלבושים בבגדי התקופה, שמסבירים על מהותו - רובם (בעיקר המבוגרים שבהם) עושים זאת בחן, מהלב ומשחקים את התפקיד עד הסוף...
אהבנו במיוחד את:
בית החולים - האחות אמרה שיש חדרים פנויים למעלה ואפילו אין רשימת המתנה...
בית הדפוס - בו קנינו דפים משעשעים על כללי התנהגות שונים של ילדים וכמה מלקות זה שווה (נער משחק עם נערה - 4 מלקות. אין פירוט על המשחק) , כללי נפנוף מניפה של גברות תוך שימוש במסרים מזמיני/דוחי חיזור, כללים לעבודה ועוד - כל אחד במחיר של Quarter.
כיתת בית ספר
על הקירות תמונות של המלכה ויקטוריה ובעלה, מפות של התקופה בהן ישראל בכלל נמצאת בתוך מצרים ועוד...
בבית הספר למדו בכיתה אחת ילדים בגילאים שונים : כיתות א' עד ט'!
לצד סדר היום שרשום על הלוח (מתחילים עם ההימנון, הצדעה לדגל, תפילה וכד'), בכל מקטע יש חומר בדרגות קושי משתנות, במקצועות מגוונים, המתאימים לגילאים שונים.
הבן הצעיר נהנה להתיישב על כיסא התלמיד העתיק שמחובר בגב שלו למכתבה של השורה שאחרי...ולכתוב בגיר על לוח אישי שהיה לכל תלמיד - מי שמע על מחברת?
דרך אגב, על שולחן המורה ראינו גם קסת דיו ונוצה לכתיבה.
החלק הבעייתי - לא ראינו מקום למחשבים...
המורה אמרה שהיא לא מכירה דבר כזה ואני עניתי שהגענו מהעתיד.והיא עוד תכיר ...
אסם (הבניין נקרא security elevator Co. Limited ) ומתאר כיצד הסוחר קיבל את התבואה על סוגיה השונים, שקל אותה, העלה ומיין בעזרת המעלית לסילו, ולאחר מכן כיצד הועבר הכל לרכבת. התרשמתי מהתכנון והביצוע. יש איש שתפקידו לספק הסבר מפורט והוא עושה זאת יפה וברור מאוד, כולל הדגמות.
בנוסף בין הדברים הנוספים שאפשר לפגוש : פארק שעשועים ברוח העבר,
חנויות מזון וסידקית, משרד תיווך, בנק, מאפיה, מועדון סנוקר ומשחקים, סיור בתוך קרונות רכבת ועוד ועוד...
אפשר להעביר בפארק חצי יום ואף יותר בהנאה מרובה.
למי שזמנו בידו, צמוד לפארק יש מרינה שניתן לסייר סביבה ואף לשוט.
