היי, הגעת לארכיון פורום למטייל. ניתן לצפות בפוסטים אך לא ניתן להגיב.
יש לך שאלה? אנחנו מחכים לךבפורומים
החדשים!
היה דיון משפחתי אם לספר לנו או לא, כדי לא לקלקל, אבל טוב שסיפרו- כי כך ירד הלחץ לאמא שלי ולהורי בעלי...הנזק ככל הנראה, לא נוראי והחלטנו, לאחר ההלם הראשוני, שלא נהרוס לעצמנו. אנחנו במילא בגן-עדן, לא?... 
את היום העברנו בנעימים במימי האגם - בסירות, באופנוע-ים, שחייה וסתם קריאה ומנוחה. תענוג! לעת ערב הגיע גם אבי המשפחה שהצטרף לסוף-שבוע. זהו, אגב, היום הראשון בו סעיף ההוצאות עמד על אפס דולרים... 
מאד תמוה... עשינו סיור במפעל הפרעצלים ולמדנו כיצד להכין בייגל'ה מושלם... לאחר מכן קנינו כמה שקיות פרעצלים בטעמים שונים - גבינות, שוקולד, קינמון (האמת? זו הפכה להיות ארוחת הצהריים שלנו, בתוספת כמה פירות). באמת מאד טעים! משם יצאו לכיוון וושינגטון הבירה, כשאנו חולפים על פני שדות וחוות אני מנסה לצלם פאפארצי את האיימישים... אכן אנשים תמוהים במקצת ואין ספק כי הם מאד מנצלים את ייחודם מבחינה תיירותית ויודעים יפה לגבות כסף על כל פיפס. 
) שזה יידחה ונהנה מהמכונית עוד יום.... נהננו?... בקרוב - המשך. 
קצת מאכזב (אותי בעיקר, כי ראיתי בילדותי את המראה היפה). לאחר מכן, חזרנו למכונית אותה החננו בקרבת מקום ונסענו לראות את אנדרטת ג'פרסון - אף היא מרשימה. שם קצת דאגנו שמא נקבל קנס כי השילוטים לגבי מקומות חנייה אינם ברורים, אך הכל היה בסדר. בינתיים. משם, שמנו את פעמינו למוזיאון התעופה והחלל המפורסם. לשמחתנו, מצאנו חנייה ממש מול המוזיאון - שוב עם שלט לא ברור, אך שאלנו מישהו עם מדים (פקח? לא ברור) הוא אמר לנו שאחרי 4 לא צריך לדאוג. שמנו כסף במדחן ונכנסנו למוזיאון. בתחילה, הצטרפנו לסיור מודרך, אך מכיוו שרק חלקנו התחברנו (נחשו מי?...) המשכנו באופו עצמאי. הבן הצעיר נהנה במיוחד מדיוקנה וסיפורה של אמיליה אקהרט - בהמשך לסרטי "לילה במוזיאון"... מוזיאון מאד יפה ומומלץ! נחנו בקפטריה ואז יצאנו ביציאה השנייה - לכיוון הקפיטול היל לצילומים והתרשמות מרחוק. הרבה תמונות הרבצנו שם ואז..... חזרנו למכונית. שלא הייתה!!!! אין מכונית!!! הלכנו הלוך וחזור , אולי התבלבלנו במיקום - ואין אוטו. כמו שאומר השיר - לא ידענו מה לעשות, אם לצחוק או לבכות... שום מספר טלפון לא הופיע על מדחן הטיפשי וכמובן שאותו "יועץ? מהולל לא ידע מהחיים שלו. בעלי הצי שנתקשר לקרובי משפחתנו (יש שם כמה עורכי דין....). אני הצעתי שנלך לכיוון תחנת המטרו הקרובה ואולי נמצא שם שוטר (?) או מישהו שיכול לעזור לנו... אכן, הרגשה חסרת אונים. 
פנינו לשוטר הראשון שנקרה בדרכנו, וכאן - הפתעה! בסיכומי הטיול המשפחתיים הוא הוגדר כאדם המצטיין של הטיול, הכי נחמד ואדיב ברמות שאין לתאר. הוא טילפן וברר ודאג ולא עזב אותנו עד שנמצא הפיתרון - המכונית נגררה כמובן למדתי מילה חדשה באנגלית: towed - "נגרר". נהדר. איך אמר השוטר המקסים שלנו: "יש חדשות טובות וחדשות רעות: 1. מצאו את המכונית - היא לא נגנבה, אלא נגררה (ואגב אמר לנו שגם לילידי המקום קשה לפעמים להבין את שלטי החנייה המהוללים). המכונית נמצאת באחד הרחובות הסמוכים ולא במגרש למכוניות נגררות. אלו החדשות הטובות - אפשר פשוט לקחת אותה מרחוב כך וכך... החדשות הרעות - קנס של 200$ . כמה נחמד. אמנם עלות היום היתה זולה - המוזיאונים בוושינגטון בחינם וכו'..., אבל - זה ממש מיותר. אבל - מה אומר ומה אגיד, לפחות המכונית נמצאה ובאמת פשוט נכנסנו לתוכה, אספנו את קנס המעצבן והלכנו לחפש מקום לאכול.... דבר קצת קשה בוושינגטון בערה. נסענו לכיוון התחנה המרכזית, שם שמענו שיש הרבה מסעדות ודוכני אוכל. לאחר שמצאנו חנייה בטוחה היה קצת קשה למצוא מקום פתוח (!) בשעה מאוחרת זו - קרוב ל -9. די מבאס, אבל הסתדרנו. בנוסף. אחד הבנים לא הרגיש כ"כ טוב ואכן כשהגענו למלון היה לו חום די גבוה... בקיצור - היום הוגדר כאחד הימים הפחות מוצלחים, אבל מילא... מרוב פחד וחששות החלטנו להחזיר את המכונית עוד הערב ולהפטר ממנה. אנחנו עם מכונית בערים גדולות - סיימנו! נסענו - בעלי ואני, לשדה התעופה וכאן התחילו תלאות חדשות - למצוא את סוכנות הרכב, לעמוד בתור 200 שנה (בנקודה זו שמחנו מאד שלא חיכינו לבוקר הטיסה לפלורידה עם החזרת הרכב) ולחזור למלון - לא מצאנו איך! אף על פי שהמלון קרוב לשדה התעופה, המשימה בשעה 11 בלילה היתה קשה. בסוף פשוט נדבקנו בתושייה "ישראלית" להסעה של מלון הולידיי - אין וביקשו מהנהג שייקח אותנו למלון שלנו..(קיבל טיפ, אלא מה?). חזרנו לבנים בחדר ואפילו לא ידעתי איך לתכנן את מחר - צפוי שרב כבד מאד ואחד הבנים, כאמור, עם חום גבוה. הלכנו לישון מותשים... . כמו שכתבתי גם לצביקה - באמת שאלו יהיו הצרות שלנו -פריצות, אוכל מקולקל, ריחות לא נעימים ועכברים (?) - העיקר שכולנו מטיילים ונהנים וחולקים. כיף לקרוא את הסיפורים של כולנו וכאן בפורום בטח אף אחד לא עושה עין הרע לאחר - הרי כולם נוסעים... זה בטח אנשים שלא נוסעים בכלל ולהם יש את הצרה האמיתית... וחוץ מזה - יש לי עוד שלל סיפורים מעניינים שעוד יגיעו באיזור אורלנדו ושייט הלווייתנים ליד בוסטון... האמת, אלו היו רגעים די קשים (בני יקירי הודיע לנו שהוא עומד להתעלף!)והחלטנו לחזור לאיטנו למזגן במוזיאון השואה, הפעם ברגל עם הפסקות בצל. השארנו אותו ליד אחד הקיוסקים והלכנו לראות את הבית הלבן גם מהצד השני, המדשאה המפורסמת. לקראת 2 הגענו חזרה למוזיאון ושם נשאבנו לעולם אחר. כל אחד מקבל מעין תעודת זהות של יהודי מתקופת השואה ואז נכנסים לתערוכה שמורכבת משלושה חלקים: הרקע לשואה ולמלחמת העולם השנייה, הפיתרון הסופי ומחנות ההשמדה והאירועים לאחר השואה. כולנו התעניינו מאד והתרשמנו, כולל הצעיר שבחבורה (אע"פ שהיה לו די קשה לקראת הסוף). המוזיאון בנוי בצורה מאד מרשימה ומיוחדת, כמו שהאמריקאים יודעים. אני מאד מאד ממליצה על הביקור בו, אך יש לקחת בחשבון מה הרכב בני המשפחה (בפירוש לא ילדים צעירים) ומה מידת ההתעניינות. 
שכחתי להעביר קרמים של ים המלח - מתנות - למזוודה הגדולה והשארתי בטרולי הקטן. נשלחתי לעשות צ'ק-אין או לזרוק... למזלי, היו לנו רק 4 מזוודות ולכן לא גבו תשלום נוסף על הטרולי הקטן). מספיק זמן לקפה, ואנו ממריאים לנמל התעופה Fort Lauderdale צפונית למיאמי. הטיסה היתה מצויינת ומאד היינו מרוצים מחברת תעופה זו (לאחר האוקראינים המגעילים של אירוסוויט). נתנו שתייה, חטיפים ולכל אחד מסך אישי - אפשר לרכוש אוזניות ב - 2$ או לחבר אוזניות שיש לכם. נחתנו והגענו לדלפק חברת ההשכרה - אלאמו. הפעם קיבלנו רכב ממש גדול - טויוטה סייאנה, שוב שידרוג...(כי בא לו, לסדרן המכוניות - כנראה מצאנו חן בעיניו...). הפעלנו את ה - GPS היקר - אך אבוי! לא בא לו לעבוד!!! ניסינו, בכוח האינטואיציה ומפה עלובה שקיבלנו מאלאמו, למצוא את הכיוון הנכון לבוקה-ראטון, שם המלון שלנו. כאן המקום להזכיר כי בנסיעות בפנסילבניה וני-יורק היו איתנו תמיד גם מפות של AAA אך לפלורידה שכחנו לארגן מפות. בקיצור, המכשיר המהולל לא נשמע לנו - מה לא עשינו? סגרנו, פתחנו, הוצאנו את כרטיס הזיכרון. לבסוף, הוא הואיל להפתח ו"לחשב מסלול מחדש". מכירים את המשפט הזה?.... אז הסתבר שהנ"ל חושב שהוא עוד בוושינגטון ומאחל לנו 16 שעות נהיגה עד היעד... כמובן שגם עשינו לשווא חצי שעת נסיעה בינתים וחזרנו על עקבותינו. איכשהו הסתדרנו, עצרנו במקדונלד'ס והגענו למלון נחמד מאד שעלה 60$ ללילה לכולנו... הסיבה שהגענו לשם ולא ישר לאורלנדו היא ביקור משפחתי אצל דודים זקנים שמאד מתרגשים מבואנו והזמינו אותנו ל-dinner. לעת ערב נסענו ל"ישוב" שלהם ב- Delray Beach, כמו בסרטים... מעין התיישבות קטנה עם שומר וחומות, לכל אחד ולה קטנה ובמקום מועדון, בריכה ועוד. מקום נפלא להתגורר בו לעת זיקנה, כמו שרבים מיהודי ארה"ב עושים. הגענו לבית הקרובים - הזוג T ושם חיכתה לנו מסיבת הפתעה עם המון בני שפחה שבאו לראותנו... האמת? היה מאד מרגש ובמיוחד לראות את התרגשותו של הדוד הזקן שאמר לנו I'm in a dream. לאחר ערב משפחתי והומה, חזרנו למלון Springhill Suites Boca Raton. והסתבכנו עם כרטיסים מוזלים במיוחד שרוכשים תמורת התחייבות לשמוע הרצאה (Sharing). בדיעבד- היינו מוותרים על דבר זה, עדיף לשלם עוד קצת ולא לבזבז זמן. כרטיסים אלו קנינו במשרד Billy Boys. לא מומלץ! האמת -שדי הרגשנו שרימו אותנו, כי כל פעם הם "שיחררו" עוד קצת מידע שרק בילבל אותנו. בשלב מסויים החלטנו ש"לא נשים את כל הביצים בסל אחד" ופנינו למשרד נוסף - Kissimme guest service - שם היחס והשירות היו מצויינים. עליו אני כן ממליצה! אפילו נתנו "שקית שי".... בכל אופן, מכל הזמן שהתבזבז בשעות הבוקר (והלקח הוא - כן להתכונן מראש ולדעת בדיוק איפה רוכשים את הכרטיסים) כבר הגענו כמעט לשעה 12... הפתעה לטובה היתה שב KGS הציעו לנו אפשרות רכישת כרטיס ב- 50$ ל - Sea World , מהשעה 15:00 ומעלה. (במקום 80$). עשינו חישוב שזה כדאי לנו ונספיק לראות הרבה עד 10 בלילה. ואכן - כך היה. עד אז עשינו קצת קניות באאוטלט קטן וחביב Lake Buena Vista Factory Stores ומצאנו כמה מציאות בעיקר בחנות VF. בפארק ראינו כמה הופעות של הלוייתנים- שאמו למיניהם, כלבי - ים, אקרובטים סינים (מרהיב!) ועוד. צפינו בתצוגות השונות של הדגים, הכרישים, הפינגווינים וכו'. הבנים נסעו בכל רכבות ההרים האפשריות, כולל אחת שהפוכה רוב זמן הנסיעה. מחריד בעיני, אבל עבור חובבי האקסטרים זו חובה. מתקן אחד גרם לנו וגם לבנים האקסטרימים שלנו לבחילה נוראה - סימולטור הקוטב. איכס! את היום סיימנו במופע זיקוקים מקסים. חזרנו מותשים לוילה. לבסוף אמר בעלי :"את חייבת לכתוב על זה בפורום שלך!".. אמרתי לו שאני מתביישת בפני כל המומחים, אבל הנה - האמת יצאה לאור טוב, סיימנו עם התענוג וחזרנו לוילה לאסוף את הבנים שישנו להם בשלווה, אך גם קיטרו על הזמן האבוד שנגזל מהם מפארק המים. פארק המים שנבחר ע"י הבנים -ו - Wet'N'Wild - לדעתי לא שיא היופי, העיצוב והאסטתיקה (הזכיר לי קצת את ימית 2000...), אבל היו בו מתקנים מאד שווים לדברי הבנים. מה שנחמד שם זה שיש הרבה מתקנים משפחתיים ל 2-4 ביחד וזה באמת כיף. אז כן, גלשתי איתם פה ושם והיה נחמד, וגם הספקתי לנוח באיזור יחסית רגוע עם מוזיקת 70's ואפילו לגמור ספר... לאחר מכן חזרנו לוילה, התרחצנו ויצאנו לאכול באחד הדיינרים באזור Denny's - לא משהו. Universal Studios. לטעמי, אחד הפארקים הכי יפים ומוצלחים. אציין לטובה את המתקנים הבאים: סרט 4 מימד שרק, אי-טי, משפחת סימפסון, "איך עושים סרט מתח", מלתעות, המומיה ומופע מקסים של חיות מאולפות. כמו כן - היה מופע רחוב של "האחים בלוז", שהגיעו היישר ממרדף משטרתי - היה ממש נפלא! אציין כי החום היה די מחריד (לא כמו בוושינגטון!), אבל יש מאווררי מים פזורים ואפשר למצוא מקומות ממוזגים בפארק כמו סניף של סטארבאקס בו נפשנו מעט.. הפארק מעוצב ויפהפה ופשוט כיף לטייל בו. בילינו בו יום שלם, עד אפיסת כוחות... אפילו על הזיקוקים בסוף ויתרנו. ארוחת ערב במסעדת Sizzler - משלמים על מנה עיקרית (10$) ובר סלטים וקינוחים חופשי. מאד זול וטעים. יש כמה סניפים למסעדה, מומלץ.
הרבה צחוקים היו באותו הערב והרגשת הגיבוש המשפחתי בהחלט ריחפה מעלינו. נחת...
מה לעשות, מישהו צריך לעבוד... על קורותיו חזרה בחברת אירוסוויט המהוללת סיפרתי כבר בקישור הקודם (נתקעו בקונקשן בקייב 12 שעות במקום שעתיים, ללא כל מידע מתי ימשיכו, עם יחס "חביב" במיוחד מצד האוקראינים האנטישמים. הוא סיפר שבשלב מסויים נשארו בשדה התעופה בקייב רק אנשי הטיסה הזו, מבודדים ואומללים, יושבים על הספסלים המתכתיים. ממש "מבצע אנטבה"...). לבסוף הגיע לארץ, לאחר כמעט יומיים בדרכים. אני ושלושת בניי היקרים נאספנו בקנדי ע"י קרובתנו S שלקחה אותנו לביתם לונג איילנד. שוב הגענו לוילה מהודרת, היישר לארוחת ערב שבת עם כל בני המשפחה. ארוחה נהדרת, עם קידוש ונרות שבת ואוירה משפחתית וחמה. הבן הגדול לקח את בניי לבילוי ב- Arcade - משחקי וידאו וכו', ואני זכיתי לערב שקט ונינוח... מה שכן יכולנו לעשות, היה לטייל ב"ברווז" – Boston Duck שנוסע בעיר עם מדריך חביב המסביר על האתרים השונים. האוטובוס הופך בשלב מסויים לסירה, ממש צ'יטי-צ'יטי-בנג-בנג. זה היה מאד נחמד, אך את רוב האתרים ראינו עם מעטה גשם כבד. את הטיול סיימנו ב – Cheese cake Factory , שם גם פגשתי לשמחתי עמיתות לעבודה משותפות חיפה-בוסטון. בקיצור, את העיר לא ממש ראיתי, כפי שאני אוהבת, לטייל ברחובות ובפארקים וכמובן שהחלטתי שלם עוד אשוב (טיול שלכת? 2014?...). . הגשם פסק ואנו מחליטים עוד בלילה הקודם שנצא לשייט לווייתנים. בן דודי בחר בשייט שיוצא מהעיירה Plymouth ואנו יוצאים השכם בבוקר לשם. מעונן אך לא סוער, עולים על הספינה של Captain John Whale watch ומתחילים בשייט ללב האוקיינוס. 
, אך נעתרת לבקשתם... משכירים אופניים ב -15 $ לשעה לאחד והם נעלמים על עבר האופק עם טלפון צמוד... אני יושבת עם M ו- L בבית קפה במנהטן , נחים מההליכה הארוכה. לאחר שחזרו (כמובן שרצו עוד...) אנחנו צועדים עד Times Square - איך אפשר שלא?... צעדנו היום מרחק של למעלה מ- 40 רחובות, לא ייאמן! מסתובבים בכיכר, קצת קניות של מזכרות ותיקים. הבנים שלי מאוהבים סופית במנהטן. כולנו מאושרים , בני הדודים שלנו מותשים... לסיום היום הנהדר, אנחנו סועדים בדיינר של "המלצרים המזמרים של אלן" Ellen's Stardust Diner http://www.nyctourist.com/topten_ellens.htm . אוכל לא משהו, אבל חוויה נחמדה, אמריקאית להפליא. המלצרים שרים את מיטב הלהיטים מכל השנים, עולים על השולחנות, משתפים את קהל הסועדים. חוזרים לדירה החמודה בקווינס ובדרך רואים את מנהטן בלילה. מקסים. 
כל משפחה והסכום אותו היא מקציבה לכך.
