פורום טיולי משפחות

טיול-צילום לאתיופיה

זה הההצצה הראשונה שלי בפורום זה. בד"כ אני פעיל ב"אירופה" וכעת יצא לי גם מעט מאוד "אפריקה".
אני מקיים הבטחה לאורי, ושם כאן כמה תמונות מביקורי באתיופיה, ממנו חזרתי השבוע.
אשים תמונות לפי העניין שיעוררו.
גם בנות עובדות בבניןמיסטר, נו פוטו!
נכתב ב-15/01/2010 14:53 [עודכן ב-28/02/2010 10:56 על ידי מנהל]
הודעה סגורה תודה 0 שלח
2.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 1
הודעה סגורה תודה 0
3.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 2
הודעה סגורה תודה 0
4.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 1
יש עניין. אפשר להמשיך...
אשמח, אם תוכל להרחיב מעט על הביקור שם: באיזו מסגרת, קצת הסברים על המקומות, על התרבות וכל מה שייראה לך לנכון.
אהבתי לקרוא על תרומתך לויקי... Smile Smile

אורנה
הודעה סגורה תודה 0
5.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 4
דב פנדה, תודה. קצת קשה לי להתלהב, כי זה שונה כל כך מהנופים "הסטריליים" כמעט שאנחנו רגילים אליהם. בלתי אפשרי למצוא יופי מוכר בתמונות האלה, משהו שאני יכולה להרגיש "הזדהות" רוחנית איתו. ועם זאת הן מרתקות וקשה להזיז מהם את העיניים. אם הסיפור יופיע בפורום אפריקה, אנא, אם זאת לא טרחה גדולה מדי, תשים לנו פה קישור. ואם אפשר עוד קצת מהנופים והאנשים האלה. כמו שאמרתי, זה מרתק.

אלונה
הודעה סגורה תודה 0
6.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 5
שלום לך ותודה,
התמונות פשוט מדהימות!!! (מקצועי או תחביב מפותח?)

מצטרפת לחברותיי ומבקשת קצת מילים שיצטרפו לתיעוד - איך הגעת דווקא לאתיופיה, חוויות והתרשמויות ממקום שונה ואחר כל כך בנופים שלו, בתרבות, באנשים, איפה התמונות מצולמות ובכלל - כל מה שתמצא לנכון לספר לנו.

שבת שלום לכולם,
אוסי
הודעה סגורה תודה 0
7.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 1
היי דוב פנדה
כאחד שעוקב אחרי הדיווחים שלך בפורום אירופה אני ממש שמח שהגעת לכאן.ברוך הבא.
אכן דיווח מיוחד ומעניין - תודה על התמונות.

שבת שלום
ג'מוס
הודעה סגורה תודה 0
8.אכן ביקשתי מפאנדה שיבוא לכאן להראות עולם אחר. תגובה ל - 2
הדב פאנדה הוא כותב ותיק מאוד שהחליף כינוי כתוצאה מהתנהגויות בלתי הולמות כלפיו.זאת כמובן הסיבה למספר הנמוך של הודעות תחת השם הזה.
הוא מטייל ממש בלתי שיגרתי ומגיע למקומות מיוחדים.הכרותו עם צפון איטליה באמת יחודית.ראיתי צילומים מרהיבים שלו מהדולומיטים ובהחלט יש מה לחכות לאלו שיופיעו כאן.אל תצפו לתשובות והתיחסות מיידית אלא עם צאת השבת.בינתיים אנחנו נחכה לזיהוי ודאי של הציפור מאחד המוממחים. ההשערה שלי שהציפור הצהובה היא אחד מסוגי האורגים הזהובים
בתירגום חופשי מ Yellow Weaver
האורג (או האורגת)הצהוב או הזהוב נפוץ בכל אפריקה, ראיתי כאלו בקניה שרק המקור שחור ובדרום אפריקה כאלו שפניהם שחורים .בינתיים קבלו קינון של הציפור הזו, בעצי השיטה האפריקניים.
קינים בזימבבוויקינים ארוגים בקניה
הודעה סגורה תודה 0
9.מקסים!!! תגובה ל - 3
התמונות מרהיבות - תודה רבה על השיתוף, וגם אני מברכת אותך על הביקור כאן.

מאוד אשמח לשמוע סיפורים. נגיד, הבחורה השמחה - מה עומד מאחוריה? למה היא קשורה? וכל סיפור שתספר בדרכך המיוחדת.

וסיפור יהודי בלמונטה - מופלא בעיניי. תודה על העדות.

רבקה
הודעה סגורה תודה 0
10.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 3

שלום פנדה,

בהחלט יש ביקוש. התמונות מאוד חיות ומעוררות עניין. ובאמת, לא רק אתיופיה מעניינת אלא כל סיפור המסגרת - איך טיילת שם וכו'.

מחכה לבאות,
זיוה
הודעה סגורה תודה 0
11.אכן ביקשתי מפאנדה שיבוא לכאן להראות עולם אחר. תגובה ל - 8
אכן אורי קלעת למטרה!
הציפור שבתמונה היא אחת ממשפחת האורגים הזהובים שנפוצה ברוב חלקי אפריקה.
בספר שברשותי מופיעות למעלה מתריסר מהן וקשה מאוד 'לשים את האצבע' על המין המדוייק, מכוון שלזיהויי סופי (ומוחלט)
צריך גם לראות את צורת הקן.
אלו שראית בדרום אפריקה היו ודאי מהסוג GOLDEN PALM WEAVERS שהם בעלי פנים שחורות ומקננות כמעט בכל גינה.
אלו מקניה, שמן HOLUBWS WEAVERS והן בונות כמה קינים בכדי 'לבלבל את האוייב' (נחשים) ומשתמשות רק בקן אחד.
השערתי היא שזו אותה ציפור. (אולם מבלי לראות את הקן, לעולם לא נדע....)
נכתב ב-16/01/2010 09:22[עודכן ב-:16/01/2010 09:25]
הודעה סגורה תודה 0
12.אכן ביקשתי מפאנדה שיבוא לכאן להראות עולם אחר. תגובה ל - 8
אמנם 'ההצגה' כאן היא של דב פנדה, אבל למען 'המשפחות' הוספתי כאן תמונה של ילדה וצפורים מאפריקה.
משמעו, ילדים יכולים להנות גם באפריקה.
האיכות לא טובה כמו תמונותיו של דב פנדה מכוון 'שהילדה' שבתמונה היא כבר גדולה (מאוד) והתמונה העלתה מסריקה ולא מדיגיטציה.
שתהנו.
ילדה וצפורים באפריקה
הודעה סגורה תודה 0
13.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 1
דב פנדה יקר, התמונות פשוט יפהפיות. גם אני אשמח מאד לראות ולשמוע עוד ועוד!


נעה
הודעה סגורה תודה 0
14.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 1
שלום דוב פנדה,
תמונות מיוחדות ומעניינות. גם אני אשמח לראות נוספות, ולשמוע קצת על הטיול.
תודה על השיתוף! Smile
הודעה סגורה תודה 0
15.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 14
שלום דב פנדה,
תודה שבאת לבקר אותנו.
התמונות שלך נפלאות והסיפור מעורר עניין רב.
בבקשה המשך לספר, באיזה פורום שתבחר.
רק אל תעצור באמצע כמו השיר הזה...
יעל
הודעה סגורה תודה 0
16.לפי בקשת אורי וכו' תגובה ל - 1
היי דב
בהחלט יוצר ענין,הסיפור על שימור יהדות בלמונטה מאלף.
אנא פרזנט, פרט, ונמק את מסעך,
תודות עד כה,מחכה להמשך...
O.S
הודעה סגורה תודה 0
17.פתיח תגובה ל - 16
כשתראו את השעה שזה נכתב תסכימו איתי שמותר לי להיות ממש עייף. מאוד רציתי להתחיל בסיפור המסע, אך אני מת כבר לראות את המיטה. אך פטור ללא כלום אני לא רוצה, אז אוסיף עוד קצת תמונות לפתיחת התיאבון.
במחנה היהודים האתיופים בגונדרתפילת שחרית
הודעה סגורה תודה 0
19.בעניין הציפור תגובה ל - 18
כנראה הזיהוי דלעיל נכון. המדריך עוד הוסיף לנו שהזכר בונה את הקן, והנקבה נכנסת לבדוק אם הוא ראוי. רק אם מוצא חן בעיניה היא מסכימה להישאר שם.
הציפור המדוברתזה לא חלק מחלום פרעה?
הודעה סגורה תודה 0
20. תראו כמה שהאתיופים יפים. תגובה ל - 19
בוקר טוב פאנדה.
לנשיונל גיאוגרפיק לא מותר להיות עייף ,ביחוד כשהחבר שלו הולך הערב מוקדם לישון ואם ההמשך יבוא רק מחר-אז לא טוב ממש לא, כי אצטרך לחפש אותך בעוד שבוע.מצידי שלא תלך לעבודה Cool. בינינו, להזכר בחוויות מטיול כזה יותר מענין,הרבה יותר. Surprised
הצילומים נהדרים וכבר מתחילים לספר סיפור מרתק ויש למה לחכות-(ידעתי
את זה כמובן מקודם) Shocked
הודעה סגורה תודה 0
21.אז בואו נתחיל תגובה ל - 19
טוב, אני רואה שיש עניין. אשתדל כמיטב יכולתי להרחיב, נראה לי שכל יום יהיה קצת, אולי יום טיול בכל פעם.
אז ככה: פגשתי לקוחה ותיקה שגם היא חובבת צילום והיא סיפרה לי שיש סדנת צילום באתיופיה שמתארגנת, תחת קמרה אובסקורה וחב' רואים עולם, ושיש עדיין מקום פנוי. מכיוון שאתיופיה מרתקת אותי כיעד לא שגרתי קפצתי על המציאה לאחר התלבטות לא קלה בבית, וב-1/1/10 היינו על המטוס לאדיס אבבה.
אתיופיה היא ארץ מאוד גדולה, 84 מליון תושבים, הרוב נוצרי, כשליש מוסלמים מתונים, ומיעוט שבטים בדרום שהם אנימיסטים. הנסיעה שלנו כיסתה אזורים מהצפון.
הנצרות הגיעה לאתיופיה בשלבים מאוד מוקדמים, במאה הרביעית. היא היתה, אחרי ביזנט, המדינה הבאה בה הנצרות הפכה לדת המדינה. משך ההיסטוריה היא ידעה לחיות בשלום עם האיסלם, ויש ציווי של הנביא מוחמד לא להתעמר בנופרים של אתיופיה.יהודים הגיעו לשם עוד לפני חורבן בית שני, ידועה האגדה של המלך שלמה ומלכת שבא, שהיא טבועה גם עמוק ביסודות האתיופים. בערים הקדושות לנצרות שמות המקומות הם ירושלים, ציון, הר תבור, נהר הירדן, וכו'.
היהודים התישבו בחלק הצפוני של המדינה, ועם השנים נושלו ממעמד בעלי קרקעות והפכו לאומנים וסוחרים. באמצע המאה ה-19 ותחילת ה-20 רבים מהם התנצרו כדי לשרוד.
לתוך הערבוביה הזאת משתלב מסלול הסדנה שלנו. המשקל הוא לא הטיול עצמו אלא הגורם המעניין את הצלם, מהזוית שלו: מקומות פוטוגנים, שעה מיוחדת לקבלת צבע אור מסוים, ארועים מיוחדים.
לכן טיילנו בשווקים, הלכנו לראות את מקורות הנילוס ו"נתקענו" באמצע עם צילומים של הנוף האנושי שם, ביקרנו את הפלאשמורה, ישבנו בין להקה ענקית של קופי בבון,השתתפנו במיסת הקריסמס, האכלנו דעיות וצבועים, ראינו טכס של סופים (קת מיסטית מוסלמית), ואף ליווינו את יציאתה של הרכבת הנושאת ג'את לג'יבוטי ותימן.
זה הרקע. כעת נחזור ליום הראשון: מאדיס אבבה המשכנו מיד בטיסה ל-Bahar Dir. היא נמצאת על חוף האגם Tana ממנו יוצא הנילוס הכחול. באזור כנסיות רבות.
איך שיוצאים מהטרמינל - הלם תרבות ראשוני. ליד הטרמינל בונים מבנה תוך הפעלת שיטות שלא היו מביישות את טיטוס או אנטיוכוס. גם בנות עובדות: סוחבות מים, אבנים וכל הבא ליד. אנו מתנפלים עליהם כמוצא צילום רב, עד שמנהל העבודה נמאס לו מאיתנו ושולח אותנו לכל הרוחות.
בכל מקרה ציוד הצילום מעורר עניין רב, וכולן רוצות לראותאת עצמן על מסך המצלמה. שם נתקלנו לראשונה בכוחו של ה"שכנוע": 1 Bir (כ-30 אג') מחליק מיד כל מחלוקת של הצטלמות.
הצעד הבא הוא לפרוט כסף בבנק. ב-50 דולר קיבלנו "ימבה" כסף. ביקשנו את רובו בשטרות קטנים, וכל אחד יצא עם חבילות כמו לאחר שוד הפדרל רזרב. אלה יוכיחו את עצמם על כל צעד ושעל, כדי לפתוח דלתות לפרצופים מצטלמים בקלות. מלבד זאת הבאנו גם צלבים מעץ זית מירושלים, וכאשר הסברנו מה זה ומאיפה זה בא ראינו לא פעם דמעות בעיניים, או חיוך שרק האזניים עצרו.
הולכים למלון, מקבלים חדרים, מנוחה קלה, ויוצאים החוצה. לא צריך לחפש הרבה: ממש 50 מטר מהמלון יש כביש עפר די ראשי וציורי התנ"ך מתחילים לצעוד לפנינו: אני מקבל באופן מוחשי את התדמית התנ"כית של ההולך עם מקל ותרמיל, את העניין של בגד עם 4 פינות (טלית בלשון עמינו) כפריט לבוש ולא רק כאביזר דתי, ילדים בתוך שקים על גבי האמהות, פרות שדופות כמו בחלום פרעה, וכל זה מתערבב עם אופניים, משאיות שמפזרות אבק לכל עבר, ואפילו טלפונים סלולרים.
ממשיכים בשיט אל חצי האי זגה כדי לבקר באחת הכנסיות. הדרך מהסירה לשם היא עולם ומלואו. ועבורינו, הצלמים, מסלול של 101 דקות הופך בקלות לזחילה של יותר מחצי שעה.
משם תמונות הכומר בלבן עם הכובע השחור. הילדה השמחה בחלקה היתה על הדרך, וממש צהלה לבוא לקראתינו. אולי נראינו כאבטחה לעטים או לבירים.
עם שקיעה היינו חזרה בבאהר דיר. מסביב נשמעת שירה והלמות תופים, מתכוננים לחגיגות הקריסמס האתיופי שיחול ב-6 וב-7 לינואר.
הודעה סגורה תודה 0
22.אז בואו נתחיל תגובה ל - 21
התחלה מבטיחה ביותר!!!
בדברים שכתבת התמונות המצולמות לא פחות טובות!

אורנה
הודעה סגורה תודה 0
23.אז בואו נתחיל תגובה ל - 22
וואוו!!וואוו!!

איזה חידוש!

מעניין ביותר, צודקת אורנה, יכולת התיאור יפה לא פחות מהתמונות המרהיבות. מאוד אשמח להמשך, וגם לתמונות נוספות.

תודה
רבקה
הודעה סגורה תודה 0
24.מרתק, תמשיך בבקשה למרות תרדמת החורף של הדובים. תגובה ל - 21
הודעה סגורה תודה 0
25.אז בואו נתחיל תגובה ל - 21
מרתק!
נקרא - נגמע! - במהירות ומחכה כבר להמשך.

בקשה להנהלת האתר - היות ולא היתה איזו שהיא התייחסות או תגובה עניינית לבקשות להבהיר בדיוק היכן עובר הגבול בין אשכול מכביד לזה שלא, מבקשת שהפעם, אם האשכול יתארך ויגיע לנקודה ה"מסוכנת", תדעו להזהיר בזמן ולא לנעול אותו בצורה שרירותית.

נעה
הודעה סגורה תודה 0
26.יופי של התחלה! תגובה ל - 25
דוב פנדה יקר,
עם התחלה כזו ברור לי שלא רק שאתה צלם נפלא, אתה גם יודע לכתוב.
וצפוי לנו כאן יופי של טיול. תמשיך בקצב שנוח לך, ואני אסדר בינתיים פיגום קטן עבור הלסת השמוטה. תודה לך, יעל
הודעה סגורה תודה 0
27.icon14.gifאז בואו נתחיל תגובה ל - 21
ואו ! איזה יופי של תיאור Cool
קצת מזכיר את האיזורים הכפריים של הודו או סין, פעם מזמן מאד לפני שצלחות הלווין כיסו שם כל חלקה טובה Rolling Eyes
אני מחכה להמשך !
וכמובן לעוד תמונות.
הודעה סגורה תודה 0
28.אז בואו נמשיך - יום 2 תגובה ל - 27
מתעוררים מוקדם כדי להגיע למפלי מקורות הנילוס בשעה שהשמש עדיין לא מכה אנכית. מה שיצא לבסוף זה שעשינו המון שעות בדרך דברים אחרים.
עם קרני השמש הראשונות אנו פוגשים מיני-שוק לא רחוק מהמלון. הנוף האנושי צבעוני מאוד, אנו מתקבלים בברכה, בחיוכים, בצחוקים, מה הלבנים המשוגעים האלה עם הצינורות הארוכים מצלמים אותנו? 1 ביר לתמונה מסדר הכל, המדריך שלנו מסתחבק איתם מהר מאוד ואנו מצלמים גם "אליפות" כדורגל שולחני. קבוצת צעירים מחליטה לעשות לנו הצגת תכלית ויש אימפרוביזציה של איזה ריקוד עם מקלות המדמה קרב. ככלל, האתיופי אינו זז ללא המקל dula המשמש אותו למגן בפני חיות, למשענת בטכסים ארוכים בכנסיות, לסחיבת המטלטלין, או למנוחת הכתפיים בדרכים הארוכות.
שבעי חוויות וקבצים במצלמה ממשיכם בדרך. הכביש לא סלול והאבק חודר לכל חור בגוף. באחת ההפסקות עיננו צדה ילדה חמודה שבאה ממקבץ בתים במרחק. כעדת טורפים כולנו עטים עליה עם המצלמות, ולמרות שציפינו לבהלה היא אינה נרתעת ומשתפת פעולה. מחליטים לבקר אצלה בבית, המלווה האתיופי שלנו מסביר לה, ובחפץ לב היא מוליכה אותנו, ורצה להודיע להורים. אנו מרגישים רצויים מאוד, נכנסים לחושות ומרגישים איך אנו דורכים על הפרשות העיזים או הכבשים. יש מהומה קטנה מסביבנו, הכל ברוח טובה וידידותית. הם מגדלים בחלקה קרובה ג'את.
תינוק בוכה, אמא חולצת שד, והופ! השד המצולם ביותר בהיסטוריה של הכפר.
אחרי הרבה שעות איחור אנו מגיעים ליעד הנכסף. לא ממש היעד, אלא הכניסה לשמורה. לפנינו עוד הליכה של כשעה לפחות. בדוכנים לתיירים מוכרים כובעי קש ענקיים ואני "מחמיא" לעצמי על טפשוטי בקניית כובע בארץ, כאשר שם יכולתי לקבל אותו בפחות מעשירית המחיר, ואף לזרוק אחרי השימוש.
מתחילים לצעוד. בשמורה יש הרבה כפרים ומכיוון שזה יום שוק בעיירה הקרובה צועדים לפנינו ללא הרף אנשים על כל מרכולתם האפשרית: שקים על הראש, ג'ריקנים על הגב, עדרים של עיזים, כבשים, פרות, מישהו סוחב על הראש עור מיובש של פרה, ומה לא. תנועת התושבים מתנקזת על גשר צר אותו הם צריכים לעבור, אנו תופסים עמדות, והמצעד הססגוני עובר מולנו. בקצה הגשר, ממש ממש מאחורינו נמצא הכומר ומחלק על שמאל ועל ימין ברכות ליום שוק מוצלח, תמורת תשלום סמלי כמובן.
כעבור שעתיים המדריך שלנו מבין את הברוך ועם מי יש לו עסק ומחליט שבגלל השעה נסתפק בלראות את המפלים מנקודת תצפית בלבד. לאף אחד זה לא מפריע: מה שאנו רואים קרוב קרוב מרתק פי כמה. מה נילוס, איפה מפלים... !
חוזרים. מחליטים לבקר בשוק הזה שכולם נהרו אליו. יש לו שני חלקים עיקריים: משמאל לבהמות בתוך רחבה ענקית מגודרת, ומימין לסחורות. מתחילים עם הבהמות, ומהר מאוד אנו האטרקציה, ומרגישים כמו בגן חיות, רק שאלה אנו עליהם מסתכלים. המקום די צפוף, צריך לדחוף איזה עז או פרה כדי לפלס דרך, וודאי הבנתם על מה אנו דורכים. לא נורא - המטרה מקדשת...
שוק הסחורות הוא שוב חגיגה לעדשות. עייפים אך מרוצים חוזרים לרכב.
בהמשך הדרך חזרה עוצרים בעיירה נוספת כדי לטעום מטעם מקומי הנקרא ספריס: אבוקדו בבלנדר, כמעט מיץ די סמיך ומעליו שליש הכמות מנגו גם סמיך כזה. הצבעים הם ירוק וכתום, מזכיר את הצבעים הלאומיים. טעים מאוד עם לימון סחוט.
בכל צעד שעושים מתלווים אלינו ילדים נודניקים: "מיסטר - פוטו", "מיסטר - פן", הם קוראים לנו בתקיעת אצבעות בזרועות שלנו. מתעלמים. יש גם גרסה קצרה כדי לקרוא לנו: "יו, יו!" (הי אתה!).
עוד מספיקים לצלם איזה מבנה גיאולוגי לעת שקיעה, מין אצבע שמזדקרת מהקרקע, עד שהאפלה יורדת. עם חושך מגיעים למלון.
נכתב ב-18/01/2010 14:23[עודכן ב-:18/01/2010 14:29]
הודעה סגורה תודה 0
29.אז בואו נמשיך - יום 2 - התמונות תגובה ל - 28
הודעה סגורה תודה 0
30.אז בואו נמשיך - יום 2 תגובה ל - 28
הודעה סגורה תודה 0
31.אז בואו נמשיך - יום 2 תגובה ל - 28
הודעה סגורה תודה 0
32.אז בואו נמשיך - יום 2 תגובה ל - 28
הודעה סגורה תודה 0
33.אז בואו נמשיך - יום 2 תגובה ל - 28
הודעה סגורה תודה 0
34.אז בואו נמשיך - יום 2 תגובה ל - 28
הודעה סגורה תודה 0
35.אז בואו נמשיך - יום 2 תגובה ל - 28
איך יוצרים לינק לכאן מפורום אפריקה???
המכלאה (בעצם המחראה)
הודעה סגורה תודה 0
36.לדב פנדה, בינתיים נראה תגובה ל - 35
שאתה צריך להעביר לפורום ההוא לינק אלינו... (ואיזה כיף לנו שזכינו!).
בקיצור - מאד פשוט: נכנסים לאשכול, מעתיקים את ה-URL (שורת הכותרת, זאת שמתחילה ב-www) ומדביקים בקופסה מתחת לקופסת הכנסת ההודעה, שבה כתוב "קישור". נותנים כותרת (אפילו סימון קטן, אני לפעמים סתם מכניסה סימן @), לוחצים על הכנס קישור, ויש!

נעה
נכתב ב-18/01/2010 15:50[עודכן ב-:18/01/2010 15:51]
הודעה סגורה תודה 0
37.תודה דוב פנדה, ואיזה כיף שרק התחלנו תגובה ל - 36
תמונות מרהיבות, תיאורים מלבבים, כל כך צבעוני, כל כך חי, כל כך נלהב. תמשיך לפנק אותנו ככה, בקצב כזה, ותראה איך חבורה של מטיילים צועדת אחריך ושרה..... יעל
הודעה סגורה תודה 0
38.אז בואו נמשיך - יום 2 תגובה ל - 35
מקסים!!!

תודה רבה מחכים להמשך
הודעה סגורה תודה 0
39.המשך - יום 3 תגובה ל - 1
הבנתי שיכולה להיות איזה בעייה של סגירת שרשור אם הוא ארוך מדי, אז התחלתי עם הודעה חדשה.

כרגיל, השכמה מוקדמת. הפעם ננסה להגיע למחנה הפלשמורה. חשוב שיהיה מוקדם, כך נצטרף לתפילת הבוקר. המדריך שלנו מנסה בכל האמצעים ליצור קשר עם האחראי, אך ללא הועיל. בכל מקרה נוסעים למקום, אולי יתמזל מזלנו שם.
מוצאים את המקום, אך השומרים לא נותנים לנו להיכנס ללא אישור. יש להם הוראה חד-משמעית לא לתת לאף אחד כי היו מקרים של ישראלים מסיונרים שניסו להעביר את הקהל לנצרות בתחפושת די כשרה. בינתיים אנו מצלמים ילדים משחקים בכדור ובחבל. מה זה חבל? אוסף פיסות חוט קשורות אחת אחרי השנייה. אתה מתחיל לחשוב מחשבות פילוסופיות: מה משמח ילדים בפינות שונות בעולם...
האישור הנכסף ניתן ועדת צלמים שועטת פנימה ותופסת פינות מכל הבא ליד, או לרגל. בכל אופן משתדלים מאוד לא להפריע להתנהלות התפילה. ראיתי שסידור התפילה כתוב בעברית מצד ימין ובאמהרית מצד שמאל. החזן מקריא בקול רם והקהל אחריו, מילה במילה. את הפסוקים החשובים בתפילה אומרים בעברית, היתר זה באמהרית. כל פעם שנכנס גבר נוסף מיד מתעטף בטלית ומניח תפילין. ביקשתי וקיבלתי אף אני תפילין וטלית והצטרפתי לתפילה קצרה, הרי יש לי עוד "עבודה" לעשות.
המעמד מרגש את כל הקבוצה עד אקסטזה. אני חושב לעצמי שבתוך הים של כהי עור נוצרים ומוסלמים שמסביב יש לי הזדהות מלאה עם אנשים שסוגדים לאותו אל כמוני ואיתם יש לי רעיונות ושפה משותפים, רק שמאוויהם לציון גדולים משלי פי כמה. אולי לו היו יודעים איך המציאות בארץ היתה התלהבותם פגה מעט? נזכרתי בימי בחו"ל כנער מתבגר ואיך דמיינתי לי את ארץ ישראל.
התפילה מסתיימת בשירת "עוד אבינו חי". הגרון שלי נחנק. מושלך הס כבד. המדריך קורא לנו לבמה והנה אנו עומדים 18 ישראלים עם ציוד צלום כבד מול קהל עטוף כולו בלבן ולגביו אנו מייצגים את התקווה. מנהל המקום מבקש מהקהל שלו להצביע למי יש קרובים מדרגה ראשונה בארץ: הורים או בנים? הרבה מאוד ידיים מורמות. למי יש אחים או אחיות? שוב הרמת ידיים די מסיבית. 74% מהקהל יש לו קרובים מדרגה ראשונה מהם הופרדו. ליתר יש לפחות דודים או אחיינים.
המנהל אומר שנבין את המצוקה בה הם נמצאים ונהיה להם לפה עם חזרתינו ארצה, או במילים שלו 18 שגרירים מטעמם. אנו מבטיחים להביא לידיעת הציבור מה שראינו: אומרים שתמונה שווה יותר מאלף מילים.
מאוד מאוד נרגשים מהביקור המפתיע והמוצלח אנו נוסעים הלאה. עוד כנסיה עם ציורי קיר ובתקרה, הפעם 104 מלאכים מסתכלים עלינו מלמעלה, ביקור בשרידי ארמונו של המלך פאסילדס, וכו' אבל כל זה כבר בטעם תפל לעומת השיא של הבוקר.
אחרי הצהריים נוסעים צפונה לעבר שמורת הרי סימיאן. בדרך רואים עבודת דיש ועוצרים באמצע הכלום כדי להנציח נפילת הקש ברוח. מתחת לאדמה, מאמצע הלא כלום צצים בבת אחת מכל הפינות ילדים ונוער סקרנים לראות מה ה"פארנג'י" עושים. חלק מהם משמשים לנו כניצבים בפוזות דיש תנ"כיות.
הלאה על דרך העפר מחליטים לעשות מנוחה קצרה וצילום באיזה כפר שנראה ציורי. כהרגלינו אנו קושרים קשרי מסחר ענפים באמצעות פיזור ביר פה ביר שם. מיד חבורה של צעירים עוטפת אותנו באופן די הדוק ולא נותנת מנוחה. אנו חשים אי נוחות גדולה, הפעם קבלת הפנים "חמה מדי". הנשים בקבוצה שלנו מתחילות להתלונן שנוגעים בהן יותר מהמקובל, פה ושם מישהו נדמה לו שמרגיש אצבעות ליד הכיס. אחת הנשים בחבורתינו שמה לב לפתע שמתוך הפאוץ' נעלמה לה עדשה יקרה. אנו מכריזים בקול על התקפלות וכולנו חוזרים מיד לרכב. המלווה המקומי קורא לשוטר הכפר ולמנהיגי העדה. משמיעים להם את אי-הנחת מהמצב, זה שם רע למקום בין התיירים, עדיף שהעדשה תימצא מהר, ומבטיחים אף פרס של 100 ביר למוצא הישר שיכפר על הטעות. לא עוברות 5 דקות והעדשה "נמצאה", קרוב למקום "נפילתה". אנו מחליטים לסלוח לאנשי הכפר ולא לקרוא לסיירת מטכ"ל שתהפוך אותו. להפגת המתח אנו צוחקים שעוד לא נקנתה עדשה בכזה מחיר זול...
די בחושך אנו מגיעם למלון המעורר עיקומי אף לא מעטים. אבל המיטה טובה, הסדינים נקיים, פשפשים ופרעושים אין, אז מה זה חשוב?
ילד מקפץ כדורילדה קופצת חבל
נכתב ב-19/01/2010 00:14 [עודכן ב-28/02/2010 10:56 על ידי מנהל]
הודעה סגורה תודה 0
40.המשך - יום 3 - תמונות תגובה ל - 39
הודעה סגורה תודה 0
×
';