פורום טיול לירדן, מצריים והאזור

סיכום נופש משפחתי בעקבה

נסענו אבא, אמא, גור בן 11, רוני בת 8 וגל בת שנה. זאת הייתה פשרה אחרי שאבא רצה לסע לסיני אבל אמא לא הסכימה. גם מירדן היא לא ממש התלהבה, אבל נכנעה. אז להלן הסיכום לשירות הקהל – 

 

אמלק - סעו!

אז עברו כמעט שבועיים מאז שחזרנו מעקבה, ואני יושב לסכם קצת למען הציבור.

לפני שאיכנס לפרטים, אתייחס למה שמטריד את רוב האנשים (ומשיחותיי עם חברים, בעיקר את הנשים) - הבטחון. ובכן תשמעו, אני לא מומחה לבטחון אבל אני יכול להעיד על תחושת הבטחון - מושלמת. כמה מושלמת? מספיק כדי ששירי, שדי התנגדה לכל הרעיון הזה, השאירה בערב השלישי אותי בחדר במלון עם גל (בת שנה), לקחה את גור ורוני והסתובבה איתם לבד ברחובות לחפש ארוחת ערב. כל מי שפגשנו, ללא שום יוצא מן הכלל, ושאל מאיפה אנחנו, מיד הגיב ב"וולקאם" לבבי, אמר שהוא שמח שבאנו, לחץ ידיים וכו'. עם רבים יצא לי לדבר על ישראל ועל ירדן ולא יכולתי לקוות לקבלת פנים נינוחה יותר. אני שומע שבעמאן ובצפון זה קצת שונה. בעקבה זה המצב.

עכשיו לפרטים -

ביום שני חצינו את הגבול במעבר ערבה. סמוך למעבר יש חניון חינמי להשאיר את האוטו. שקלתי לעבור עם האוטו: יתרונות, עצמאות וחסכון כספי של מוניות; חסרונות - בירוקרטיה (תרגום מסמכים, החלפת לוחית רישוי וכו'), והחשש ממפגשים עם שוטרים במחסומים (יש הרבה, אבל בכולם מנופפים לשלום וממשיכים הלאה), הסתבכות בעבירות, תאונות וכדומה. שורה תחתונה - מי שמתכוון להיות בעיקר באותו מקום ולטייל יום-יומיים, עדיף להסתמך על מוניות מקומיות. מי שמתכוון לטייל יותר, להיכנס עם האוטו נראית לי אחלה אופציה.

המעבר - הגענו ביום ובשעות שידענו שיהיו נינוחות, ובאמת הכל הלך די בפשטות מכניסה למעבר הישראלי ועד יציאה מהירדני כ-45 דק'. בצד הירדני החלפתי כסף. נכנסתי לבוטקה קטן של צ'יינג. שכב שם ירדני מקשיש על הספסל וכשנכנסתי התיישב, שאל מאיפה אנחנו וכשאמרתי מישראל קם, חיבק אותי ואמר כמה הוא שמח שאנחנו באים, הזהיר אותי לא לתת לנהגי המוניות לדפוק אותנו. הוצאנו את הוויזה, עברנו את הבדיקות ויצאנו מהמסוף.

בסמוך חונות המוניות הירוקות של עקבה (המקבילה לצהוב של ניו-יורק). מחיר קבוע לעיר למונית - 15 דינר (1 דינר - 5 שח וקצת). זה בדיוק מה שביקשו. מונית קצת ישנה. אין מה לדבר על חגורות מאחור או כסאות תינוק (ראו בהמשך). נסיעה למרכז העיר - 10 דקות.

בלילה הראשון ישנו בהילטון דאבל טרי (מכל מיני סיבות היה לילה ראשון במקום אחר). מלון נחמד, מוגדר 5 כוכבים אבל במונחים אמריקאים יותר דומה ל-3, לא מלון נופש, יש בריכה קטנה, אחלה ארוחת בוקר. ירדנו בערב לחפש ארוחת ערב, הסתובבנו במרכז העיר עתיר המסעדות וישבנו ב Hashem, אחת המומלצות. שני עופות שלמים, סלט טבולה, קערת חומוס, צלחת פלאפל, קערת Fatah - מאכל מדהים שהוא ערבוב של חומוס, פירורי טוסט, כל מיני גרגרים ותבלינים, שתייה קרה ל-4, שתייה חמה לשניים, הכל ב 27 דינר (כ-130 שח). קצת לפני שיצאנו נכנס עוד זוג ישראלי עם ילד קטן. טיילנו עוד קצת ברחוב - חנויות נרגילת, מאפיות של פעם, חנות תבלינים ענקית ומלאה ריחות, חנות פיצוחים שם קנינו פיצוחים מעולים. הכל חי ותוסס וצבעוני. לא עיר נקייה או יפה, אבל בהחלט לא עזה כפי שתיארו לי כמה (אפילו לא בימי הזוהר של עזה אז יצא לי להיות בה).

למחרת בבוקר - טיול לוואדי ראם. בחרתי בסוכנות הטיולי Classic Wadi Ru -https://www.classicwadirumtours.com/. הבחירה הייתה על בסיס המלצות בטריפאדווייזר והוכיחה את עצמה. התקשורת איתם הייתה מעולה. המחירים די סטנדרטיים בין כולם. ביקשתי שיסדרו לנו רכב עם כסא תינוק. אמרו שינסו כי זה די נדיר בירדן, אבל חזרו ואמרו שיש, ואכן הגיע מיניואן עם כסא סביר לגמרי. הנהג לא ידע איך לחבר כי הם לא משתמשים בזה, אבל זה היה יופי. הגיע בדיוק בזמן, נסיעה של כשעה לוואדי ראם, שם עברו לג'יפ של מוחמד הבדואי. הוא הושיב אותנו מאחורה. פרש מעל ראשינו מעין חופה משטיח בדואי בשביל הצל, ויצא לדרך. סיור מדהים של ארבע שעות בנופים עוצרי נשימה, פינות חמד, דיונות חול שהילדים השתוללו בהן מאושר, ביקור במחנה אוהלים מרשים ונאה של החברה, כיף גדול מאד.
המונית מעקבה - 90 דינר (מיניוואן, פרייבט זה כ-70). הסיור (לא כולל א. צהריים שויתרנו עליה) - 90 דינר גם. טיפים לנהג ולמדריך לקחו לנו עוד 30 דינר. לאורך הדרך יש כמה תחנות עם חנויות מזכרות חביבות. עוד קצת בזבוזים.

אחרי צהריים חזרנו למלון שלנו לחמשת הימים הבאים - Al Manara, a Luxury Collection Hotel, Saraya Aqaba. מה אגיד ומה אומר. לא זול, אבל עדיין כ-30% פלוס יותר זול מאילת, ורמה שלא תמצאו באילת. מלון חדש דנדש, עיצוב באמת יפהפה, חדרים מרווחים ומעל הכל רמת שירות שאי אפשר לדמיין בארץ. כל הצוות לא הפסיק להתעסק עם הילדים שלנו, לשחק איתם, אחרי יום כולם פנו אלינו בשמות, הכירו אותנו, צחקו איתנו, ניסו לתת מענה לכל בקשה. בשונה (למיטב זכרוני) מהמצרים, כאן יש לא רק רצון לשירות, אלא גם יותר תושייה ופתיחות, צחוק טוב ושיחות קולחות והרבה פחות נוקשות ומקובעות והירריכות שאצל המצרים. כל אחד ואחת מאנשי הצוות היו פשוט מקסימים. הקהל במלון - עוד שני זוגות ישראלים, קצת בריטים ואמריקאים, הרבה ירדנים וסעודים. המחיר לחדר זוגי - 105 דינר ללילה, ילדים עד גיל 12 באותן מיטות חינם. כיוון שהיו לנו שניים כאלה פלוס תינוקת, לקחנו עוד חדר. אם לא היה ברור- המלון מומלץ בחום רב מאד. כן צריך לדעת שהוא לא ממלונות הענק עם בריכות הענק ואווירה של דיסני וורלד. יש מועדון ילדים (שעוד לא נפתח כשהיינו) בריכה לא ענקית ופעילויות ,אבל הכל במידה. האווירה הכללית רגועה ורחוקה מאווירת קלאב הוטל. בחוף הים הפרטי אפשר לקבל חינם אין כסף קאיקים, חסקה, אופני ים להשכרה, ובתשלום כל מיני פעילויות ספורט מים אחרות. החוף הוא בעצם מעין לגונה מלאכותית מה שמבטיח מים רדודים מאד די עמוק פנימה, עוד יתרון עם ילדים קטנים - 
https://www.marriott.com/…/aqjlc-al-manara-a-luxury-c ollec…/

בערב השני (הראשון במלון) אכלנו במסעדה המזרח תיכונית שלו. אוכל ללקק את השפתיים. לא יצא זול בכלל, אבל גם כי השתוללנו קצת בהזמנות. רק לתאר את רמת השירות - כשיצאתי החוצה להסתובב עם גל בעגלה כדי שתירדם, לא עברו שתי דקות וניגש אלי איש צוות שהציע שהוא יסתובב איתה עד שתירדם כדי שאוכל לחזור למסעדה ולאכול עם שירי והילדים. סירבתי בנימוס למרות שהיה ברור שהוא לגמרי מתכוון לזה.

יום שלישי - בטן גב במלון. בערב נכנענו לדרישות של הילדים ליוקרה אמיתית, והלכנו למקדולנדס, מרחק של כעשר דקות הליכה מהמלון. פגשנו שם עוד משפחה ישראלית. מחירי מקדונלדס בירדן - פחות מחצי מאשר בארץ. כל השאר אותו דבר לטוב ולרע. שירי והבנות חזרו למלון לבדן, גור ואני נשלחנו להסתובב עוד בעיר כדי למצוא מכולת להביא דברים לחדר. במלון נותנים לכל אחד בקבוק מים קטן ליום. לקנות את שאר בקבוקי המים שאתה צריך ולאכול במשך היום במלון - יקר מאד. במכולת עשינו קנייה נאה של קצת גבינות, יוגורטים, קרקרים וכאלה לחדר, במחירים מצחיקים. באותה הזדמנות גם נכנסנו לחנות מזכרות ופיתחנו שיחה ארוכה עם בעל החנות ואביו, קנינו בולים ירדנים היסטוריים וחזרנו לישון.

יום רביעי - טיול לפטרה. מהמלצות בטריפאדווייזר לקחתי טלפון של מוחמד שמארגן מוניות. כשהסתכלתי על המספר טלפון שהופיע שם התברר לי שהוא גם זה שסיפק את המונית לסיור שלנו לוואדי רם (זה המספר שנתנו לנו לעמוד בקשר איתם). אז אני יכול להגיד שאחרי שהשתמשנו בשירותיו 3 פעמים (לואדי רם, לפטרה ובסוף חזרה למסוף) - הוא מומלץ בחום. תקשורת וואטסאפ באנגלית טובה, זמינות מלאה ועדכונים שוטפים, רכבים טובים הגיעו. בדיוק בזמן, אדיבים, ממתינים בסבלנות, דוברי אנגלית ומחירים סבירים. טלפון שלו -
962-7-7983-4745
העלות של המונית לפטרה - 70 דינר על שעתיים נסיעה לכל כיוון, חמש שעות המתנה לנו במקום ועצירה לארוחת צהריים בדרך חזרה. מחיר ממש מצחיק במונחים שלנו (גם לגבי וואדי רם). 20 דינר נתתי טיפ.

לפטרה שירי וגל נשארו במלון. אפשר לטייל שם גם עם תינוק במנשא, אבל לנו זה לא היה נח מטעמי גב דפוק של שנינו. ראיתי שם מישהי גם עם תינוק בעגלה, זה אפשרי אבל בהחלט לא היה נראה שנח לה. לי ולגדולים (8, 11) זה היה כיף גדול. שעתיים נסיעה, ואז מתחילה ההליכה. זה לא זול - 50 דינר כניסה מעל גיל 12. מתחת חינם. לקחנו גם מדריך בעוד 50 דינר. בעיקר כי רוני הייתה לחוצה שלא נסתדר שם ורציתי להרגיע אותה. אפשר גם בלי מדריך, אולי אפילו עדיף כי אז אין לחץ לגרור את המסלול ב-3 שעות שהוא מקצה לכם. אבל הוא כמובן גם מוסיף מידע והבנה, אז מי שמוותר עליו כדי שיקרא מראש ויכין את עצמו. המסלול ה"בסיסי" לתיירים אורכו כ-4 ק"מ לכל כיוון. בערך חצי מזה בקניון מוצל היטב וקריר. השאר חשוף לשמש. המראות - אי אפשר לתאר במלים. אני לא גרופי של ארכיאולוגיה, אבל זה משהו אחר. לאורך הדרך, בעיקר בשני הקילומטרים האחרונים, פזורים הרבה מאהלים לממכר מזכרות ובתי קפה, כולל לא מעט שלטי "free wifi" שלא תאבדו חס וחלילה יכולת לעדכן סטורי מהדרך. אפשר להחליף את הרגליים לכל אורך המסלול בסוסים, גמלים, חמורים ועגלות רתומות לסוסים (יש קטע שעוברים בו רק גמלים וחמורים). אחנו עשינו את זה בדרך חזור כי זה באמת כבר היה הרבה בשביל הילדים אחרי ק"מ של הליכה בגבורה. חצי דרך עם גמל, חצי דרך עם עגלה רתומה לסוס, בשני המקרים בהשתוללות כייפית שעשתה את הילדים מאושרים.

חזרה למלון, בערב הזה שירי והילדים יצאו לעיר ואכלו עוגות ומאפים במלון מובנפיק. אומרים שהיה טעים מאד.

יום חמישי - שוב בטן גב במלון, בריכה, ים, משחקי כדורגל של הילדים עם הצוות, קצת קייאקים. ארוחת ערב שוב במלון (אם לא היה ברור, היו גם ארוחות בוקר טעימות מאד ומגוונות כלולות במחיר - לא בטירוף הגיוון האינסופי של היוקרתיים בארץ, אבל בהחלט מגוון מספק ובאיכות מאד מאד טובה). טעים מאד מאד.

שישי - עוד נשימות אחרונות של המלון, אישרו לנו להישאר בחדר עד 14:00 בלי שום קושי ובשמחה, ואז הגיעה מונית למעבר הגבול.

הייתה באמת אחת החופשות השוות. אני נבוך מהמחשבה ששנה קודם שילמנו סכום דומה למלון באילת שאפילו לא היה מהיקרים באילת ולא התקרב לקרסוליים של זה, וחווינו הרבה פחות חוויות. אין מה לחשוב פעמיים - סעו לעקבה.

ואדי רם
ואדי רם
פטרה
פטרה
בריכה וחוף המלון
בריכה וחוף המלון
פטרה
פטרה
ואדי רם
ואדי רם
חוף המלון
חוף המלון
×