ובכל זאת אני אציק עוד פעם
אני מקווה בשבילכם שלא תהיה בעיה עם הילד, ושהוא ישתף פעולה (עכשיו כבר מדובר על גיל שנה וחצי, כלומר בטוח שהולך קצת ומדבר קצת). אני תמיד שומע על ילדים כאלה, אבל לצערי אצלי זה לא ככה. 
בכל מקרה, אני מציע - גם אם מתכננים טיול בקצב גבוה, תתכוננו גם לאפשרות שתאלצו להוריד את הקצב. עד מרץ (או עד מאי) הרבה דברים יכולים להשתנות. עד אז תכירו אותו יותר טוב וגם בטיול עצמו תראו מה קורה.
למה אני מתכוון - לנסות צמצם עוגנים (בעיקר טיסות, או מלונות ללא אפשרות ביטול), ולתכנן את המסלול כך שהדברים החשובים לנו ראשונים, כדי שאם נחליט לרווח, לא נפסיד את מה שחשוב לנו.
לדוגמא - אם בדובר על דרום מערב - לוס אנג'לס, לאס וגאס, סן פרנסיסקו ופארק לאומי אחד או שניים, והדגש שלכם הוא על לוס אנג'לס, הייתי מתחיל בלוס אנג'לס, ומשאיר את סן פרנסיסקו לסוף (או כמובן הפוך, כל אחד ורצונו הוא).
לתכנן בדיוק טיסת פנים אחת (למשל ניו יורק לוס אנג'לס). את טיסת הפנים השניה לחבר לטיסה לארץ. כל טיסת פנים כזו היא שוב עוגן שבעיה לשנות אותו.
ועוד הערה לגבי הנסיעות (ושוב זה הכל עניין אישי) - אני מכיר לא מעט הורים לילד אחד שבנסיעות (וביחוד נסיעות ארוכות) מעדיפים שאחד ההורים ישב מאחור עם הילד - לשעשע אותו, לעזור לו, להאכיל אותו וכו'. בעיניי זה מאד מאד מוריד מהחוויה של הנסיעות הארוכות הזוגיות, שיושבים שניכם מלפנים, אולי עם כוס קפה, דיסק טוב (או עם מוזיקה אמריקאית כמו Hotel California או להיפך עם שלמה ארצי), מרביצים קילומטראז' ומדברים על החיים. זה מאד שונה מנסיעה בשתי שורות, אם בקבוק מטרנה/שוקו ביד, ושומעים דיג-דיג-דוג.
אני לא מנסה להפחיד אתכם. רק להביא בחשבון שחשבתם על הכל. 
