בחזרה לפורוםלתצוגה מדורגת

פורום אסיה-המזרח הרחוק

המשך הסיפורים על טרק האוורסט 2016

61.הטיפוס על הוויאריקה (טיול אחר משנת 88) תגובה ל - 60

 

בשנת 1988 שהינו שירה ואני ב"קאסה דה פמיליה" של "אמא סוניה" על גדת האגם פוקון שבצ'ילה. קשה לי לעכל היום ידיעות שאני קורא על השנאה למטיילים הישראלים בצ'ילה, כי ב"ימים ההם" ממש אהבו אותנו. מכל מקום גם אז הרבה ישראלים התקבצו לאותם המקומות.

אנחנו כבר היינו אז אחרי הלימודים ואני אפילו עזבתי מקום עבודה אחרי שנה ראשונה בשביל הטיול הגדול. היו איתנו זוג ישראלים נחמדים שהיו בערך בגילנו, בחור נוסף בשם גבי שהיה קצין משוחרר טרי שקראנו לו "גבי בעיקרון" וכמה חברה שבדיוק השתחררו מפלס"ר גבעתי.

את גבי "בעיקרון" פגשנו עוד בסאנטייגו כשרק נחתנו והוא התנדב להסביר לנו על העיר ואיפה אפשר למצוא את הדואר מלונות וכו. גבי כרע שם על המדרכה בסאנטיאגו והסביר תוך שהוא משרטט מפות דמיוניות על המדרכה: " בעיקרון, הדואר נמצא ברחוב........", בעיקרון, אני ממליץ לכם לחפש מלון ב....". ו"בעיקרון, תוכלו למצוא את הרכבל (הפוניקולר) לסאן קריסטובאל ב......"

 

החברה מהפלס"ר בדיוק חזרו שבוע קודם מאיזה טרק בשלג כשאחד מהם הלך ללא משקפי שמש ואיבד את הראיה. אחרי ששהה מספר ימים בבית חולים ושוחרר, החברים שלו הביאו אותו להמשך התאוששות אצל אמא סוניה ועכשיו עם משקפי שמש שהוא הרכיב גם בלילה באור נורת הליבון. היה שם בקאסה דה פמיליה גם איזה שוויצרי ביישן בן גילנו.

כולנו רצינו להעפיל למחרת על הר הגעש הפעיל שהיה ברובו מכוסה בשלג. בתקופה ההיא, שום דבר לא היה מוסדר בוויאריקה שהוא פארק יקר ומפותח היום. לא שילמו דמי כניסה, לא היו שבילים מוכרים וגם לא היו קרמפונים אמיתים.

 

ידענו ששנה קודם נהרגו שם שני ישראלים שניסו לעלות ללא קרמפונים בבוקר אחרי שירד גשם שהפך את השלג לקרח וניסינו לארגן קרמפונים. הגענו כולנו למישהו בכפר שהכין קרמפונים מאולתרים בריתוך וחיבר להם כמה רצועות עור גסות. בחרנו עד כמה שהיה ניתן קרמפונים לפי מידותנו שילמנו וחזרנו לאמא סוניה (שם שנתנו לה מוצ'ילרים ישראלים). אמא סוניה תיאמה לנו הקפצה בבוקר אל ההר עם מיגל.

מיגל הגיע עם הטנדר הפתוח מוקדם בבוקר וחיזק אותנו בנושא הקרמפונים. הוא סיפר על מה שקרה שנה קודם " דוס איזראליטס....... " (שני ישראלים .......) והכניס קצת קירקורים בבטן. בלילה קודם עקבנו אחרי תהלוכה קתולית שיצאה מהכנסיה ועברה ליד אמא סוניה בשירה ותלבושת שהזכירו קצת את ימי הביניים או את האינקווזיציה ונטעו בנו את קירקורי הבטן הראשונים עוד לפני מיגל. נסענו כולנו מאחור בארגז ושמנו לב שהשוויצרי הגיע בנעלי מוקסין אופנתיות וללא גרביים. לי ולשירה היו נעלי כדורסל גבוהות כי נעלי הליכה היו אז מאוד יקרות. לגבי בעיקרון היו נעלי הליכה והחברה מהפלס"ר היו בנעליי הליכה או נעליים צבאיות. גם לזוג הנוסף הנחמד שהיה איתנו היו נעלי הליכה.

אחרי נסיעה של כחצי שעה מיגל עצר את הטנדר ליד גדר עץ והראה לנו כיוון כללי בו בדרך כלל מטפסים על ההר. קפצנו מהארגז והתחלנו להתארגן עם הציוד והקרמפונים ולבשנו שקיות ניילון מעל הגרביים שהיו אמורות לדאוג לאטימות למיים ושלג. שאלנו את השוויצרי "לא הבאת שקיות לשמור על הרגליים?". הוא ענה שלא אבל לא נראה מודאג במיוחד. החברה מהפלס"ר סיימו להתארגן ראשונים נפרדו יפה לשלום והסתערו על ההר ללא שהיות....…

 

 

62.מצחיק תגובה ל - 61

קראתי את זה בדיוק אחרי שחזרתי מטיול שלג ספונטני בלי משקפי שמש או נעליים מתאימות, שממנו חזרתי מסונוור מאוד ועם גרביים ספוגות [אבל היה שווה!]. Smile

63.תגובה ל: הטיפוס על הוויאריקה (טיול אחר משנת 88) תגובה ל - 61

 

איפה אתה נמצא חתלתול?

 

 

בשני שליש גובה
בשני שליש גובה
מתכוננים לטיפוס
מתכוננים לטיפוס
אמא סוניה ובעלה
אמא סוניה ובעלה
64.תגובה ל: הטיפוס על הוויאריקה (טיול אחר משנת 88) תגובה ל - 63

 

המשכנו להתארגן בקצב שלנו בעוד השוויצרי יושב לו בנחת על גדר העץ ומתבונן בהר הגעש המושלג. היו לנו מעילי פוך אמיתי של פריד ואוכל ומיים ליום הליכה שנשאנו על הגב בתיקי גב של "סטיב" שנחשבו אז כתיקי גב מעודכנים בירושלים. השוויצרי לעומת זה היה מאוד קליל ולמיטב זכרוני לא היה לו בכלל תרמיל.

התחלנו ללכת ביחד עם הזוג השני כשאנחנו עוברים אותם מידי פעם ואחר כך הם אותנו בכיוון בו עלו לפנינו החברה מהפלס"ר. גבי בעיקרון החליט להמר על השוויצרי ונשאר איתו ליד הגדר והפלס"רניקים הלכו ונעלמו במעלה ההר. מידי פעם הסתכלנו אחורה כדי להינות מהנוף שהלך ונפתח עם הטיפוס, להעריך כמה טיפסנו ולקחת קצת אוויר לנשימה. השוויצרי וגבי היו עוד זמן רב למטה והתחילו ללכת אולי 40 דקות אחרינו אבל הם לא הלכו בנתיב שלנו אלא בחרו באיגוף ימני משונה ודי מהר כבר לא נראו יותר.

היכרנו את המגבלות של היום הזה ואת הוראות הבטחון בטיפוס כפי שנרשמו אז בספרי המטיילים ועברו גם בעל פה. היינו חייבים להגיע לפסגה לפני 14:00 כדי לרדת בבטחה באור יום. ההבטחה של הפסגה הזו הייתה הרבה יותר מסתם עוד פסגה כי מי שהגיע למעלה יכול היה לראות אז לבה אדומה ומבעבעת בתוך הלוע. בפי המטיילים של אז זה היה אמור להיות אחד מ"שיאי הטיול" שאף אחד לא רצה להחמיץ. עלינו הכי טוב שיכולנו ובמשך 3-4 שעות טיפסנו בקצב בו עלה הזוג השני וכולנו בקצב איטי מהנדרש. הזמן חלף ואיתו החשש שאולי לא נספיק להגיע למעלה. הזוג השני המשיך להתקדם בקצב איטי אבל עיקש ובשלב מסויים ניתק מאיתנו כשעצרנו והמשיך למעלה.

בשעה 13:00 היינו כבר ליד מבנה ישן שידענו שנמצא בשני שליש הגובה לפסגה והעסק נראה קצת נואש מבחינתנו. באותו שעה זיהינו מספר דמויות שהתחילו לטפס רק אז מלמטה וחשבנו שמדובר במטורפים חסרי אחריות שלא מבינים לקראת מה הם הולכים. אנחנו המשכנו לטפס בקצב שלנו בבטחון הולך ודועך.

 

אחרי שעה לערך מרגע שזיהינו אותם לראשונה, הצליחו הדמויות מלמטה להדביק אותנו. עצרנו להתבונן בהשתאות ב"זקנים" שנראו לנו אז כמו בני 70, שטיפסו צעד אחרי צעד מבלי לעצור או לנוח לרגע. הם היו לבושים בצורה שנראתה לנו מקצועית ונעלו נעליים שהכרנו אז רק מסרטים או תמונות והשתמשו בקרמפונים אמיתים. להבנתנו, היו אלה כנראה אוסטרים מבוגרים שאמרו שלום בנימוס כשעברו ונעלמו חיש מהר במעלה ההר.

שירה ואני נשברנו בשלב ההוא והתחלנו לתכנן את הירידה חזרה למרות פספוס החוויות ומראה הלוע והלבה. היה קשה לוותר אבל לא היה שום סיכוי שנגיע למעלה ונרד בצורה בטוחה. הוצאנו מהתרמילים את יריעות הפלסטיק שהכנו מבעוד מועד על מנת לגלוש למטה, אכלנו חטיפים, הצטלמנו ונהננו מהנוף מספר דקות. אחר כך התיישבנו על היריעות וגלשנו במדרון המושלג. זו הייתה חוויה מטורפת (שהיום אסורה בתכלית האיסור), צחקנו והתגלגלנו ווהתפלשנו בשלג שנכנס לנו גם לבגדים וההר נגמר מאוד מהר. תוך 15-20 דקות אולי הגענו לאיזור פחות מושלג. עברנו להליכה להמשך הירידה עד שהגענו בחזרה לגדר בערך ב-15:30. היו לנו עוד מספר שעות לחכות למיגל שהיה אמור לאסוף אותנו וחיכינו בציפיה לראשונים שירדו מההר ויספרו את סיפור ההר והיום שלהם.

 

התמונה התבררה די מהר כשהתחילו הראשונים לרדת. השוויצרי ישב בבוקר על הגדר וחיפש מסלול בו יוכל לעלות גבוה ככל שניתן לפני שיתקל בשלג ואיתר כזה נתיב בעינו המיומנת. הוא לקח את הקרמפונים ביד והלך באיגוף הימני בנעלי המוקסין ללא גרביים וללא שקיות נגד שלג. גבי בעיקרון צעד אחריו והצליח ללכת בקצב שלו עד לגובה די מכובד שם נאלץ להכיר בכושר והמיומנות העדיפים של השוויצרי. השוויצרי הגיע למעלה בערך בשעה 11:00 כשהוא משתמש בקרמפונים המאולתרים רק בקטע האחרון ולזמן של פחות משעה  וגבי שהלך בעקבותיו הגיע כשעה אחריו. החברה מגבעתי הגיעו כשעה אחרי גבי וכולם נהנו שם ממראות מדהימים והסתובבו וצילמו ורק לקראת 14:00 פנו לרדת.

גם הזוג הנוסף הגיע למעלה אפילו שחרג מהגבול של 14:00 וזה קרה קצת אחרי שכל המקדימים כבר היו בירידה. הם צילמו כמה תמונות, התמוגגו מהמראות וההישג וירדו חזרה למטה גם הם. בזמן שחלף עד שהגיע מיגל לאסוף אותנו, עמדנו קצת על קנקנו של השוויצרי ולמדנו שהוא היה בצבא השוויצרי ביחידת חילוץ אלפינית ולכן לא התרגש יותר מידי מכל הטיפוס.

למחרת היום ראינו גם את ה"אוסטרים" בפוקון והבנו שהם הגיעו למעלה והספיקו לרדת בזמן.

כל זה קרה כשבוע אחרי תחילת הטיול בדרום אמריקה והשאיר לקחים להמשך הטיול ההוא והשנים שיבואו אחר כך.

 

65.עכשיו בארץ הקודש תגובה ל - 63

אבל נכון לכתיבת ההודעה שלמעלה, ליד קלוסטרס שבמזרח שווייץ. אמנם ממש לא למטרות טיול, אבל פה ושם הצלחתי גם למצוא קצת זמן להרים המדהימים. מצורפות כמה דוגמיות מושלגות מההרים והעמק.

1
1
2
2
3
3
66.תגובה ל: יום הסתגלות בדינגבוצ'ה תגובה ל - 60

 

חתול

התמונות שלך יפות ועושות חשק……

 

המשך הטיפוס
המשך הטיפוס
טיפוס הבוקר
טיפוס הבוקר
השביל מעל המלון
השביל מעל המלון
בוקר בדינגבוצ
בוקר בדינגבוצ'ה
אמה דבלם?
אמה דבלם?
הסטופה הראשונה
הסטופה הראשונה
נכתב ב-26/03/2017 18:47[עודכן ב-:26/03/2017 18:53]
67.תגובה ל: יום הסתגלות בדינגבוצ'ה תגובה ל - 66
הודעה ללא תוכן
דניטו בהתארגנות
דניטו בהתארגנות
69.זה לגמרי הדדי תגובה ל - 66

אני חייב להודות שחלק מהמוטיבציה לוותר על שעות עבודה/שינה יקרות ולצאת להרים הייתה הסיפורים שלך, שהזכירו לי כמה כיף זה לטייל בטבע. Smile

 

ולגבי הווייאריקה – העיקר שם זה הטיפוס עצמו [והגלישה הכיפית בחזרה], לא הפסגה. לפחות אני התלהבתי הרבה יותר מהדרך, אז לא צריך להצטער יותר מדי על ההחמצה.

זה מה שמחכה למעלה
זה מה שמחכה למעלה
70.תגובה ל: זה לגמרי הדדי תגובה ל - 69

 

תודה תאי. 

 

שמח לשמוע חתול ותודה על התמונה. 

 

אני קצת מוריד קצב השבוע. 

נוסע לכנס

71.תגובה ל: יום הסתגלות בדינגבוצ'ה תגובה ל - 67

 

גם עכשיו ביום הסתגלות בדינגבוצ'ה, לא המשכנו שירה ואני לעלות. לשירה, הטיפוס וההסתגלות מיצו את עצמם לאותו הבוקר והיא רצתה לחזור. לפני כן בסטופה כששכנעתי אותה להמשיך, הבטחתי לה שארד איתה ברגע שהיא תרצה.

 

דני וגיתית רצו להמשיך ולטפס עוד למרות ההתעננות ונאלצנו להיפרד מהם.

התחלנו לרדת אל מול מטפסים אחרים שהמשיכו לעלות מלמטה ולאחר שעה קלה פגשנו את הקבוצה הברזילאית שלא שהתה איתנו הפעם בגסטהאוס. הם היו כרגיל קבוצה קולנית ושמחה על אף העליה והמחסור באוויר. את הפסיכולוג הקבליסט ראינו מספר דקות מאוחר יותר והוא היה אופטימי ואיטי כתמיד. המשכנו לרדת, הדרך חזרה אל הכפר לא ארכה זמן רב ותוך פחות משעה היינו כבר בחזרה בגסטהאוס.

לקחנו את הספרים שלנו, הלכנו לחדר האוכל והזמנו שתיה חמה. בחוץ פסגות ההרים היו מכוסות בערפל מהזווית שלנו והנחתי שהראות למעלה מוגבלת ושלא הפסדנו הרבה. בפנים חדר האוכל, הלך ונעשה ברור ששני הגרמנים החולים לא ימשיכו את הטרק. דיל לקח את עצמו והלך לבקר חברים ולפגוש את דילה ואילו אנחנו נשארנו לקרוא.

סדר הדברים לא מדוייק אצלי בזיכרון אבל בשלב מסויים הגרמנים חזרו להסתובב בחצר והפרופסור נכנס ודיבר עם השניים החולים ואחר כך נפנה והלך לטפל בעיניינים כלשהם. דני וגיתית חזרו מרוצים בשעת צהריים, כשעה וחצי אחרינו. הם זכו לדקות ארוכות של ראות טובה עד שוויתרו גם הם על המשך העליה מפאת העננים. הזמנו ארוחת צהריים ולאחריה המשכנו לתכנן את הימים הבאים. מתישהו בשעות אחר הצהריים נחת מסוק בקרבת מקום והשניים החולים נלקחו אליו ועלו והוטסו לקטמנדו.

כשאני מנסה לשחזר את המצב ומאחר שבהמשך הטרק ראיתי עוד כמה אנשים שחלו במחלת גבהים, אז בראיה מהצד הם היו החולים הכי בריאים שפונו בטרק הזה במסוק. חבריהם, המטיילים האחרים בגסטהאוס ואנחנו שעלינו כולנו באותו הקצב קצת נרעשנו מהפינוי המוסק הראשון שהתרחש לידינו אבל כמו שבסוואנה אוכלי העשב חוזרים ללעוס אחרי שלועס עשב אחד נטרף והשקט הזמני שב על כנו גם אנחנו חזרנו מהר לענייני הטיול שלנו.

 אחר הצהריים השני בדינגבוצ'ה הוקדש לעוד סבוב בכפר. ערכנו קצת קניות שוחחנו עם שני בחורים אמריקאים צעירים ממונטנה שתמכו בטראמפ ולבסוף חזרנו אל הגסטהאוס שם המשכנו בקריאה ומשחקי דומבה ערניים. לקראת ערב החלו הגרמנים להיכנס שוב ולהתיישב אל שולחנם הארוך בקבוצות כמו בערב הקודם. חבורת הצעירים הזו המשיכה לעניין אותנו ואולי אותי במיוחד. זו הייתה כאמור קבוצה סטודנטים וסטודנטיות שנראו טוב בהכללה מסויימת. כמו כן היו שם כל מיני טיפוסים והיה מעניין לשבת, לצפות ולנתח מהצד דינמיקות מסויימות אצלהם.

בטיסה הבוקר מתל אביב לניו יורק טסתי עם קבוצת תלמידי כיתה י מבית הספר הריאלי בחיפה שהיו גם הם בהכללה צעירים מקסימים ויפים. גם הם מאוד עניינו אותי ודיברתי איתם קצת ובעומדי במעבר קרה דבר שלא הבנתי מייד. אחד הבנים דחף את אחת הבנות אל שורת מושבים שחשבתי לריקה והיא נפלה עם הפנים קדימה והשתרעה על 3 המושבים בצורה שנראתה קצת לא טבעית. עבר זמן רב עד שהיא הצליחה להתרומם ולקום וגם זה היה תמוה עד שהמשכתי מעבר לפקק שהם יצרו וראיתי ששכב שם נער ש"מישהו העיר אותו מהשינה" ולא הצליחה להתרומם מעליו.

אצל הגרמנים האירועים היו פחות דרמטים אבל הם היו הרוב בחדר וללא ספק הקבוצה הכי מעניינת בגסטהאוס. אחר כך הגיעו גם החולמנית והפרופסור בליווי בחור נוסף והתישבו במקומם. בשלב הזה שירה וגיתית כבר הסכימו בזהירות מסויימת עם ההשערה שלי מהערב הקודם לגבי השניים.

 

 

72.תגובה ל: יום הסתגלות בדינגבוצ'ה תגובה ל - 71

 

תמונה יפה של אמה דבלם ששלחו חברים שהבת שלהם סיימה השבוע את 3 הפאסים. 

 

בהתחלה חשבתי שזה צולם ביום הסתגלות מעל דינגבוצ׳ה בגובה רב בהרבה ממה שהגעתי אני. 

אחכ השוויתי לתמונות ישנות שלי והבנתי שזו הזווית של צ׳וקונג רי אבל הסיפור ממילא הולך לשם ואין לי תמונה כזו מושלגת משם

 

גם זו לדעתי תמונה של חופש אינסופי. 

 

החברים אגב נסעו אתמול לפגוש אותה בקטמנדו ולעשות ביחד את האגמים. 

 

בירידה מצ׳וקונג רי
בירידה מצ׳וקונג רי
נכתב ב-30/03/2017 13:07[עודכן ב-:30/03/2017 13:15]
73.הירידה מצ׳וקונג רי ב2016 ו2013 תגובה ל - 72

 

 

אותה הירידה בצילום לכיוון איילנד פיק
אותה הירידה בצילום לכיוון איילנד פיק
74.תגובה ל: הירידה מצ׳וקונג רי ב2016 ו2013 תגובה ל - 73

 

 

התמונה מ2013 מהפסגה הנמוכה של צ׳וקונג רי
התמונה מ2013 מהפסגה הנמוכה של צ׳וקונג רי
75.מדינגבוצ'ה לצ׳וקונג תגובה ל - 74

 

גם בערב הזה הפרופסור והחולמנית נשארו אחרונים בחדר המרכזי ועזבו אותו יחד וגם בבוקר שאחריו הם הופיעו למטה בסמיכות בלתי מוסברת והתיישבו במקומם הקבוע. אנחנו נפרדנו באותו בוקר מאלו שהלכו במסלול הישיר ל-EBC.  הגרמנים, הברזיליאים והסקוטים כמו רבים אחרים יצאו לכיוון לובוצ'ה בשביל שאנחנו תכננו להגיע אליו בהמשך הטרק. התכנון שלנו היה להמשיך לצ'וקונג לשני לילות ומשם לטפס ביום הראשון לצ'וקונג רי וביום השני את הפאס קונגמה שהוא הראשון במסלול 3 הפאסים ממנו תכננו לחזור לצ'וקונג ללינה. מצד אחד רציתי ששירה וכולם יראו את הפס והעליה הכל כך יפה אליו ומצד שני חשבתי שחציה מלאה כולל הקרחון בסוף היום לכיוון לובוצ'ה תהיה קשה ומסוכנת עבורינו ולכן העדפתי לעלות לפאס ולחזור. בנוסף הבנתי שלינה של שני לילות בצ'וקונג ששוכנת בגובה 4700 מטר תהווה גם צעד בטיחותי בהיבט של הסתגלות לגובה. אם מרגישים טוב שני לילות ברצף בגובה של צ’וקונג אז להערכתי הלילות הבאים בטרק בכיוון הבייסקמפ ועד לגוקיו הופכים יותר קלים.

עמדה לפנינו הליכת בוקר שהייתה אמורה להיות קלילה מדינגבוצ'ה לצ'וקונג ושב-2013 ארכה קצת מעל לשעה. התחלנו ללכת כשההר איילנד פיק בחזית מולנו, השמיים היו כחולים ובהדרגה צברו עננים . בשדות שמימין לשביל אנשים עבדו את חלקות הגידול שלהם ואמה דבלם  נגלה ונעלם מאחורינו. ההליכה לא הייתה קשה ובכל זאת זכרתי אותה משום מה כשטוחה  וקלה יותר. כנראה שטיפוס הדרגתי של 400 מטרים מרגיש באופן יחסי קל בטרק כזה. הדרך היפה במעלה העמק חשפה גם כמה ירידות תלולות ששכחתי. רוב הירידות בשביל יועדו לירידה לפלג וחצייה שלאחריה נדרש שוב לטפס לגדה הנגדית. ליד אחד הפלגים שמענו עברית ופגשנו לראשונה בזוג ישראלי צעיר, רם ונעמה.

הרושם הראשוני שלי היה שהם מתקשים בהליכה ונדמה לי שאחד מהם היה קצת חולה, אולי מצונן. שוחחנו ביננו שיחה קצרה שלאחריה המשכנו אנחנו ללכת והם נשארו. אחר כך הם עברו אותנו בצעד קליל ביחד עם הפורטר שלהם שידע קצת עברית. כשנגלתה צ’וקונג לקראת סוף הדרך הלא ארוכה הזו, הגברנו דני ואני את הקצב במטרה להגיע מוקדם ולמצוא את הגסט האוס בו שהיתי ב-2013. הייתי משוכנע בסבירות מאוד גבוה שזה אכן הגסטהאוס של מינגמה כפי שהסקנו שנינו 4 ימים קודם לכן אצלו בנמצ’ה, אבל היה בי ספק קטן בכל זאת. שירה וגיתית נשארו מאחורינו והלכו עם דיל ודילה. לקראת ההגעה עברנו את רם ונעמה ומייד זיהיתי את השער לגסטהאוס אותו הכרתי ועליתי עם דני במדרגות לחצר בעוד הזוג ממשיך הלאה לגסטהאוס שכן.

כשנכנסתי לחצר אותה זכרתי, ראיתי את מינגמה בחוץ מכין קבוצה של תיירים לטיפוס על האיילנד פיק. הוא עבר שם על פריטי ציוד טיפוס, חבלים, קרמפונים ועוד. זכרתי את קבוצת המטפסים האוסטרים המבוגרים מ-2013 שגם הם אז התאמנו והתכוננו לטיפוס כשהם נעזרים בשירותיו של מינגמה. הגסטהאוס היה אז קטן יותר והם איכלסו כמעט את כולו.

מינגמה חייך מייד כשראה אותי והזמין אותי להיכנס ולשתות תה של קבלת פנים. דני נשאר בחוץ לעשן וגם מינגמה שהזמין לי תה חזר לחצר להשלים את משימותיו. כשדני נכנס פנימה סיימתי אני כבר לשתות ויצאתי החוצה לקבל את פני שירה וגיתית שנראו כבר קרובות כדי מספר דקות הליכה מאיתנו.

רם ונעמה ירדו ובאו לקראתי ורצו לדבר קצת. כנראה שקודם אמרתי להם שאני מכיר את הפאס ועכשיו הם חשבו להתייעץ. הפורטר שלהם לא הסכים ללכת איתם בפאס בעוד הם תכננו לחצות אותו ושאלו אם הפורטר יוכל ללכת בשביל המקיף ולפגוש אותם בלובוצ'ה ביום. סיפרתי להם על הפאס והאתגרים והצעתי להם לעשות לילה נוסף להתאוששות והסתגלות לגובה בצ'וקונג. הם היו נחושים לצאת לפאס כבר למחרת אבל הסבירו שזה הטרק השלישי שלהם ברצף, כך שהספיקו להסתגל לגובה לפני כן. הם הגיעו לנפאל לחודשיים לעשות 3 טרקים וסיימו כבר את האגמים הקפואים והאנאפורנה  כך ש-3 הפאסים  היה הטרק אחרון שלהם בסדרה.

זו הייתה הפעם הראשונה שלהם בנפאל אבל הם היו טרקרים מאוד מנוסים מטיולים קודמים ואחר כך נודע לי שהם נודעו כטיילים מוערכים בקרב המטיילים הישראלים הצעירים האחרים. הם היו מרוצים מהסדר בו בחרו לעשות את הטרקים שלהם ולמרות שהיו עדיין בפחות מחצי הדרך אמרו שהם מרגישים שהלכו מהקל לכבד מכל הבחינות בטרקים שעשו. סיפרו על חוויות והרגשות בטרקים הקודמים שרק סיימו. אני סיפרתי להם קצת על המשך הדרך. לאחר השיחה הם החליטו לשלוח כבר באותו היום את הפורטר שלהם חזרה לדינגבוצ'ה כדי שיצליח להגיע למחרת ולפגוש אותם כשירדו מהפאס ללובוצ'ה. נפרדתי מהזוג הנחמד הזה ויותר לא ראיתי אותם אבל בהחלט שמעתי אודותיהם בהמשך הטרק.

 

נכתב ב-02/04/2017 02:58[עודכן ב-:02/04/2017 03:13]
76.צ׳וקונג - הגסטהאוס של מינגמה וצ׳ינדי תגובה ל - 75

 

חזרתי ארצה ורציתי קצת לקרוא במחברת ששירה כתבה בה על הטרק ומצאתי את זה. 

למלון בנמצ׳ה קוראים הוטל טיבט

 

נכתב ב-02/04/2017 19:18[עודכן ב-:02/04/2017 19:19]
77.התמקמות בצ׳וקונג תגובה ל - 75

 

שירה וגיתית נכנסו עכשיו לחדר האוכל וישבו לשתות בעוד אני מברר עם אשתו של מינגמה את עניין החדרים הפנויים. הגסטהאוס גדל מאוד מאז הפעם שעברה וחדר האוכל הישן הפך למטבח בעוד חדר אוכל חדש וגדול בהרבה נבנה במקומו. כמו כן נוספה קומה שניה לגסטהאוס ולאחר בדיקות של כמה חדרים שונים החלטנו להתמקם בה. בחרנו בחדרים עם נוף להר המופלא  "גרזן השרפה" שמי שרואה אותו מייד מבין את מקור שמו.

גם כאן מינגמה הבהיר לנו שאנחנו לא משלמים עבור מקלחות וטעינות של טלפונים אבל מגבות הוא אמר שלא נוכל לקבל. "צ'וקונג היא לא נמצ'ה באזר" הוא הסביר ו"אין לי פה מגבות לאורחים". בסוף הוא ביקש שלא אספר לאורחים האחרים על ההטבות שאני מקבל. נחנו, הסתובבנו בחצר ואכלנו ארוחת צהריים ובשלב מסוים הגיעה גם לורה.

בחדר האוכל שהו גם מספר סינים ובהתחלה חשבתי שהם יחד אבל למעשה הם השתייכו ל-3 קבוצות לפחות. היה שם מבוגר אחד שנראה היה לי בהתחלה כמנמנם בישיבה עד ששירה וגיתית הבהירו לי שהוא סובל ממחלת גבהים. הייתה עוד אחת כבת 30 שחבריה היו כבר באימונים לטיפוס על האיילנד פיק אבל היא סבלה מכאבי ראש חזקים ונשארה לחכות להם בגסטהאוס. היא נראתה במצב טוב בהרבה מהמבוגר,והייתה פתוחה ומעונינת בשיחה.

דיברתי איתה ארוכות ולמדתי שהיא אשת מכירות של מוצרי צריכה, שעבדה והכירה מספר חברות נכבד בישראל. היא סיפרה שהיא וחבריה עשו רק לילה בדינגבוצ'ה ושכבר שם הרגישה לא טוב אבל המשיכה לעלות בגובה ועכשיו הרגישה רע. הצעתי לה לרדת ולחכות לחבריה בדינגבוצ'ה אבל היא השיבה שהיא רוצה לחצות איתם את פאס הקונגמלה דבר שנשמע לי הזוי באותו הרגע. אחר כך הסתבר שלא כל הסיפורים האלו נגמרים ברע למרות שלקיחת הסיכון בהחלט מיותרת לדעתי. במקרה שלה היא עברה אותנו למעלה משבוע מאוחר יותר עם חבריה על קרחון נגוזומפה ממש לפני גוקיו אחרי שעשתה כבר שני פאסים קשים מתוך השלושה ונראתה מצויין.

בנוסף היו שם זוג סיני צעיר ונחמד שטייל עם שני מבוגרים ששיערתי לי שהם האבות של בני הזוג. במקרה הזה כבר למחרת עמדתי על טעותי. בקבוצה הזו כולם היו בריאים באותו השלב אבל גם אצלם חלה אחד מאוחר יותר כפי שלמדתי כשהגענו ללובוצ'ה. להערכתי התיאבון המוגזם של הסינים להגיע לכל "אתרי החובה" מצד אחד למול קוצר בזמן מצד שני מולידים התעלמות מחוקי ההסתגלות. מצד נוסף וכפי שלמדתי מפינוי שני הגרמנים יום קודם לכן, גם אלו שמקפידים יותר לא חסינים לגמרי.

 התוכנית שלנו הייתה לעלות אחר הצהריים לצ'וקונג רי. לצ'וקונג רי יש שתי פסגות האחת בגובה של 5000 מטר לערך והשניה בעלת מספר פסגות משנה שכולן מעל 5500 מטר. בטרק ב-2013 טיפסנו לצ'וקונג רי מוקדם מאוד לפנות בוקר, אחר כך ירדנו חזרה לצ’וקונג ואכלנו ארוחת בוקר וב-10 בבוקר יצאנו וחצינו את מעבר קונגמלה המרהיב והמאתגר.

שקד ואלון היו בניגוד אינטרסים באותו יום. אלון, כמו כולנו חשב שנספיק להגיע באותו הערב אחרי הפאס לגוראק שפ. היה שם אינטרנט אלחוטי שהיה מאוד חשוב לו בגלל שהשאיר חברה טריה בארץ. כשעלינו אז לפנות בוקר לפסגה הנמוכה, אלון החליט שאין צורך להמשיך ולטפס לפסגה הגבוה ורצה להתחיל לרדת. שקד לעומתו התעקש להמשיך לפיסגה הגבוה כדי לצפות בקיר לוצה. אני נתקעתי באמצע בין שניהם ומכיוון שלא רציתי לצדד באחד אז לא עליתי עם שקד אבל גם לא ירדתי כשאלון ירד. לאחר ששקד נעלם לי מהעיין בכיוון הפסגה ירדתי אחרי אלון.

חיכינו לשקד אז למעלה משעה בצ'וקונג ובסוף הוא הגיע וסיפר על הפלאות של קיר לוצה שראה. הוא לא יכול היה לצלם כי לא הייתה איתו מצלמה. אחר ארוחת הבוקר המאוחרת יצאנו ביחד לפאס והגענו "רק עד" ללובוצ'ה אחרי יום יפיפה ודי מפרך. היו שם קטעים מסוכנים בירידה שמתנהלת על דרדרת אבנים בחלקה הגדול ואחר כך בחציית קרחון קומבו שמרובב בבולדרים.

שקד סיפר אז שהנופים שראינו בעליה לפאס ובפאס עצמו דומים לנופים שראה באותו הבוקר בצ'וקונג רי אבל ציין שהפסגה העליונה של הצ’וקונג רי היתה הכי מרשימה מבחינתו ושיא הטיול שלו.

הפעם כשתכננתי את הטיול אמרתי לעצמי שאני חייב לטפס לפסגה העליונה הזו של הרי ולראות את קיר לוצה מקרוב.

 

היה קצת קשה בהתחלה לשכנע את שירה וגיתית לצאת לטיפוס הזה אבל הן נחו מספיק אחרי הליכת הבוקר וגם דיל ודילה רצו להצטרף כך שיצאנו כולנו באווירה די חגיגית לטפס אל הצ'וקונג רי. בפעם הקודמת יצאנו בחושך עם פנסים ולא מצאנו את הגשרון שחוצה את הפלג שנדרש לחצות בדרך למעלה אבל הפעם דילה שהכיר את המקום הלך בראש והוביל אותנו בבטחה למעבר על הפלג.

 

נכתב ב-03/04/2017 16:56[עודכן ב-:03/04/2017 17:05]
78.״גרזן השרפה״ תגובה ל - 77

 

מכיוון שהזכרתי כבר את ההר המרשים הזה שנראה מצויין מצ׳וקונג ומקונגמה…..

גרזן השרפה ואמה דבלם בעליה לקונגמה ב2016
גרזן השרפה ואמה דבלם בעליה לקונגמה ב2016
גרזן השרפה בלבן בעליה לפאס הקונגמה ב2013
גרזן השרפה בלבן בעליה לפאס הקונגמה ב2013
נכתב ב-04/04/2017 17:12[עודכן ב-:04/04/2017 17:14]
79.העליה לצ׳וקונג רי תגובה ל - 77

 

הראות המצויינת ששררה בבוקר בהליכה מדינגבוצ'ה, התחלפה כשהשמיים כוסו בעננים נמוכים שמגבילים את הטווח . זו הייתה הפעם הראשונה בה דיל ודילה הלכו איתנו שניהם לטיול יום ללא תרמילים והציעו לשאת את התרמילים הקטנים שלנו. דני ואני סירבנו בנימוס ואמרנו להם שהם עכשיו בתפקיד מלווים ללא משקל על הגב. נשאנו איתנו תרמילי יום עם מיים, שכבת ביגוד עליון נוספת וקצת חטיפי אנרגיה, כך שהיינו די קלים. הטיפוס בשביל שמתפתל במעלה ההר היה תלול אבל לא נרשמו קשיים מיוחדים בעליה. מתחת לפסגה הראשונה ישנה קבוצת סלעים הנמוכה ב-50 עד 100 מטר מהשיא אליו תכננו לעלות עכשיו. עצרנו בסלעים האלו למנוחה די ארוכה, אספנו מספיק כוח ויצאנו לקטע האחרון שמטפס לפסגה.

מהפסגה הזו רואים במזרח את קצה האגם האפרורי אימג'ה צ'ו שנולד מהפשרות הקרחונים רק באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת. היום האגם מאיים לגלוש ולהציף את העמק ויש אזהרות הצפה בעטיו כבר מתחילת הטרק כמו גם פרויקטים לניקוז יזום ומבוקר שימנעו הצפות. מעט מעליו רואים את מחנה הבסיס של איילנד פיק ואיזה צריף ירוק עד כמה שאני זוכר. אמה דבלם שנמצא בכיוון ההפוך לאיילנד פיק וגרזן השרפה מדרום, נראו חלקית בגלל העננות. ממזרח, בסמוך לפסגה הראשונה יש קרחון חורק שיורד מלוצה. נקודת התצפית הזו למעשה מוקפת פסגות מכל הכיוונים, חלקן גבוהות מ-8000 מטר, למעט גיזרה צרה לכיוון העמק היורד. מתחת לפסגות הלבנות, הצבעים של האדמה הפראית הם חומים אפורים וההרגשה היא קצת כמו של קצה העולם. קשה להסביר את זה אבל כשמתבוננים סביב, ההרגשה היא שמעבר לההרים שתוחמים את הקרחון והאגם, נמצא הלא נודע. העובדה שהנקודה קרובה לקצה של "עמק ללא מוצא" אולי תורמת לתחושה הזו.

הסתובבנו על הכיפה הרחבה, צפינו בנוף וצילמנו והצטלמנו בכל מיני הרכבים. הגיעה השעה להחליט מי ממשיך לטפס למעלה לפסגה הגבוה ומי חוזר לצ'וקונג. היה ברור מראש ששירה וגיתית חוזרות עם הפורטרים אבל אני מראש אמרתי לדני שאני רוצה לעלות גם לפיסגה העליונה שהחמצתי בטרק הקודם. ידעתי עכשיו שלא תהיה לי את אותה הראות המצויינת שהייתה לשקד 3 שנים לפני כן אבל רציתי לעלות בכל מקרה. באופן מפתיע, דני החליט שהוא רוצה לרדת. לא זוכר את השיקולים או ההסברים שלו להחלטה אז אבל מאוחר יותר הוא הצטער עליה.

 הראות הייתה מוגבלת אבל את השביל שעולה ראו בבירור והטיפוס נראה היה כלא קשה במיוחד, על אף שמדובר במעל 500 מטרים נוספים של עליה לגובה. נפרדנו  ואני פניתי בירידה מהגבעה לאוכף שמתחבר לשביל שעולה צפונה לפסגה הגבוה. טיפסתי בקצב מהיר כשאני עוצר תכופות כדי להשקיף על הנוף וכך נמנע גם מלהזיע. כשהגעתי לשני שליש הגובה ירדו מולי 3 סיניות ואמרו שלא רואים הרבה למעלה והן יורדות מהר כי התחיל גם לרדת שלג. המשכתי לטפס בחשש מסויים מהשלג שהיה די קל בשלב ההוא בידיעה שאני לבד על ההר ומתרחק בכיוון הפוך מצ'וקונג והגסטהאוס. בחלוף מספר דקות, הגעתי לנקודה שחשבתי מרחוק כסוף הטיפוס.

במקום הקשוח הזה היו פזורים עשרות מערומים של אבני צפחה שהונחו אחת על השניה ביד אדם. הייתה שם גם אבן עם כיתוב בחריטה שנראתה כמצבה במבט ראשון אבל בעצם ציינה קבוצה או משלחת שהגיעה לשם מוקדם יותר ב-2016. עליתי על הסוללה של קו פרשת המיים מעבר לאבן החרוטה וחיפשתי את קיר לוצה לפנים במקום בו הערכתי שהוא נמצא. במקום שררה תחושת הוד קדום ושקט מאיים במקצת שהופרע רק בידי איוושת השלג הקל. ממול ישבו עננים שלצערי הרב כנראה סגרו על הקיר.

התבוננתי ימינה מהנקודה בה עמדתי וראיתי עוד פיסגה מצוקית מאוד ומשוננת שדרשה לפחות עוד 50 מטר נוספים של טיפוס לגובה ואולי גם יותר. חששתי ללכת לשם כי הפסגה הזו נראתה מעט רחוקה ומסוכנת וירד גם שלג. עד היום, זה קצת בלתי נתפס עבורי שלורה עלתה עד לשם למחרת לפי סיפור הדרך שלי.

 

קיוויתי עדיין לרגע בו יפתח קרע בעננים ויחשוף את הקיר וחשבתי שאולי כדאי שאשפר את עמדת התצפית שלי. 100 מטר שמאלה מהנקודה, ראיתי כיפה שטוחה שדרשה טיפוס מתון ויחסית בטוח שגם עליה היו פזורים מערומי אבנים. השביל והסלעים התחילו להתכסות בשלג דק אבל אני החלטתי לעלות לכיפה השמאלית. מסתבר שגם שקד בחר ללכת שם שמאלה..…

 

80.תגובה ל: העליה לצ׳וקונג רי תגובה ל - 79

 

 

על הפסגה הנמוכה של צ
על הפסגה הנמוכה של צ'וקונג רי. משמאל השביל שעולה לפסגה הגבוה
בחצר אצל מינגמה
בחצר אצל מינגמה
בחצר אצל מינגמה
בחצר אצל מינגמה
העליה לפסגה הגבוה
העליה לפסגה הגבוה
אימג
אימג'ה צ'ו והקרחון מהעליה
האבן בנקודת הפיצול
האבן בנקודת הפיצול
נכתב ב-08/04/2017 19:47[עודכן ב-:08/04/2017 19:59]
81.תגובה ל: העליה לצ׳וקונג רי תגובה ל - 80

 

 

על הסכין למעלה בצ
על הסכין למעלה בצ'וקונג רי
הגבעה השמאלית אליה הלכתי
הגבעה השמאלית אליה הלכתי
ערמות האבנים בסוף העליה
ערמות האבנים בסוף העליה
82.תגובה ל: העליה לצ׳וקונג רי תגובה ל - 81

 

גם מהכיפה השמאלית לא ראיתי את הקיר שכל כך ציפיתי לראות מקרוב. אחרי מספר דקות המתנה לרוח החזקה שנשבה ולענן שלא רצה לחשוף את סודות ההר העצום שמעברו השני, הפכתי מגמה והתחלתי לרדת במהירות. למרות האכזבה, דווקא החמצות כאלו משאירות בי רעב מסויים ומדרבנות אותי לחזור למקום בעתיד. כבר ראיתי וחזרתי בעבר למקומות מסויימים בעולם שהחמצתי קודם לכן. בחלק מהפעמים, תמונת הדימיון גברה על המציאות שהתגלתה מאוחר יותר אבל באחרים דווקא המציאות עלתה על מגבלות הדימיון.

הגעתי לגסטהאוס די מהר כשאני חולף ביעף על פני הנופים שהתחלפו בעליה באיטיות. כולם ישבו שם בחדר המרכזי ושוחחו. הסיני החולה היה שקוע במחלתו כשעיניו סגורות וגם שאר הסינים היו בענייניהם. היו שם כאלה שחזרו מטיול הצד של האגם אימג'ה צ'ו וסיפרו על חוויותיהם ולורה ישבה עם שירה דני וגיתית. לורה הגיעה לצ'וקונג למרות שלא התכוונה לחצות את פאס הקונגמה אבל כתיירת שנמצאת בטיול ארוך מאוד, זמנה לא בער לה. היא התלבטה באותו הזמן לגבי תוכניותיה ליום המחרת ופנתה אלי לעצה.

המצב הזה שבו מתלבטים מה לעשות למחרת היום (מאנייאנה בספרדית) כששום דבר לא בוער, זכור לי לטובה מהטיול שלנו לדרום אמריקה. אפשר לשנות תוכניות בכל רגע ולנסוע או ללכת למקומות ששמעת עליהם רק עכשיו, לדחות או לבטל כליל תוכניות שהכנת מראש או סתם להחליט לצאת באטובוס של שש בערב ולא של שש בבוקר כי החברה שאתה יושב איתם נחמדים לך ואתה רוצה להמשיך ולדבר או לשחק קלפים לתוך הלילה. במצב הזה הזמן מתקתק בקצב אחר ומאבד את המשמעות אליה אנו מורגלים.

התכוונו לקום למחרת מוקדם ולעלות עם דילה ודיל לפאס הקונגמה ואחר כך לרדת חזרה  והצעתי לה את התוכנית הזו כאפשרות ראשונה אבל הדגשתי בפניה שזו אפשרות די תובענית. כחלופה, הצעתי לה לטפס לצ'וקונג רי וסיפרתי לה את סיפור הדרך שלי מאותו היום. אמרתי שכתוכנית ליום טיול צד, העליה לצ'וקונג רי שהינו בגובה דומה מאוד לפאס הינה קלה וקצרה בהרבה. לורה אהבה יותר את הרעיון של טיפוס לרי וכדרכה לא התחייבה לבצע אבל אמרה שתקום בבוקר ותחליט ברגע האחרון לפי ההרגשה.

מינגמה ניסה לבדוק עבורינו את מזג האוויר החזוי ולא צפה שיהיו לנו שמיים בהירים לבוקר שיבוא......…

 

83.איך הגעתי לאוורסט בפעם השניה בתוך 3 שנים תגובה ל - 82

 

בספטמבר-אוקטובר 2013 ביקרתי בפעם הראשונה בנפאל עם שני בני הגדולים שקד ואלון. לא ידעתי הרבה אז מעבר לזה שבאים לנפאל לעשות טרקים וחיפשתי מקורות אינפורמציה שיעזרו לי לבחור טרק. התייעצתי עם חברים ומכרים שביקרו בנפאל לפני וקראתי כמה בלוגים באתר למטייל. הבלוג של ענבר מצא חן בעיני בצורה מיוחדת ועזר לי להכריע לבחור ללכת לאוורסט ולא לאנאפורנה כמו גם ללכת במסלול של ענבר. הלכנו עד לגוקיו ושם בעקבות סופת שלג נמנענו מלחצות את מעבר צ'ו וחזרנו והפכנו כיוון לצ'וקונג.

אחרי יומיים הליכה בדרך עם עצירה באמצע בפורצה, הגענו לצ'וקונג לעוד יום התארגנות מושלג. כשהסתיימה הסופה בת השבוע, השמיים נפתחו, הכחילו והאירו פנים והשמש זרחה ללא הפרעה. מזג האוויר הנפלא אחרי השלג הכניס בנו מרץ מחודש והחלטנו לנצל עד תם את הימים שנותרו לטרק. כך יצאנו לפנות הבוקר שלאחר הסופה לצ'וקונג רי ואחרי שחזרנו ואכלנו יצאנו שוב לכיוון פאס הקונגמה. זה היה יום הטיול היפה ביותר שלי בטרק ההוא. המראות והנופים הפראיים, הפסגות המשוננות שנצצו בשמש, השלג על ההרים והכחול שמעליו שמנוגדים כל כך לשחור אפור של הסלעים והחום צהוב של האדמה, אמה דבלם, גרזן השרפה, קיר לוצה, האגם הכחול והמושלם לפני הפאס והעיין לא ידעה שובע.

בעליה האחרונה אחרי האגם אל הפאס, שקד ואני הלכנו לאיבוד ואני הגעתי לגמרי שלא בדרך המלך אל הדגלים שסימנו את הפאס. חברתי לאלון ושלחתי אותו להביא את שקד ולבסוף התאחדנו כולנו על הסלעים הפראיים שמתחת לדגלים. הרוח נשבה שם באותו יום בעוצמה מטורפת והדגלים וויתרו על הגרביטציה ונכנעו לרוח ואנחנו בקושי שמענו האחד את השני ודיברנו בצעקות. התעטפנו בשכבות המבודדות הקלות שהיו ברשותינו ואכלנו כמה חטיפים. המראות והמרחבים שנגלו מפסגת הקונגמה לה היו בלתי נתפסים בעיני ונדמה היה לי שאני רואה משם את כל ההימאליה כאילו שאני על פסגת האוורסט שהיה ממש בקירבתינו.

שם על הפאס בו שהינו לא יותר מרבע שעה ,עברה בי המחשבה שאני חייב להביא את שירה לנפאל לראות את ההימאליה. לא עלה אז בדעתי שהיא תגיע לקונגמה לה אבל קיוויתי שהיא תוכל להגיע ולראות לפחות את פון היל שבאיזור האנאפורנה. זו הייתה תקווה לא פשוטה בתקופה ההיא כמעט ברמה של משימה בלתי אפשרית כי שירה לא רצתה אז לשמוע אפילו על טרק בנפאל או טרק ארוך בכל מקום אחר בעולם. היא סבלה ממחלת גבהים ב-2005 בפרו ולמרות היופי והקסם שראתה אז בטרק האזנגטה והאינקה טרייל הכריזה ש"זה כבר לא בשבילה".

זה לקח שנה וחצי עד שהתקווה ההיא שנולדה על הפאס בגובה של יותר מ-5500 מטר, הפכה למציאות. אירגנתי טרק משפחתי בפסח 2015 ללאנגטאנג והאגמים הקפואים שבסוף התקצר ללאנגטאנג בלבד. הטרק היפה, האווירה המשפחתית והחוויות עשו את שלהם אבל יותר מהכל זו הייתה רעידת האדמה 3 שבועות מאוחר יותר שקשרה אותנו ואת שירה במיוחד לנפאל. הלאנגטאנג בו טיילנו שבועות קודם, נפגע בצורה קשה מאוד, הכפר היפיפה עצמו חרב והפך אדמת טרשים בראשיתית והדבר הסעיר את ליבנו. חיפשנו לעזור בתרומות וברעיונות אחרים אבל בסוף הפנמנו שתיירות היא העזרה הטובה ביותר שאנשים כמונו יכולים להציע.

כך מצאנו את עצמנו שירה ואני, הפעם בלי הבנים חצי שנה מאוחר יותר בטרק שחיבר את האנאפורנה בייסקמפ והפון היל. זה היה טרק מקסים של 12 יום שהוכיח לשנינו שאפשר להנות אפילו מטרק ארוך יותר אם בונים אותו בהתאם. המחשבות חזרו לפארק האוורסט ולפאס הקונגמה  שם נזרעה התקווה הראשונה לטרק עם שירה. שירה הסכימה לרעיון הכללי של טרק ארוך ונסיעה של חודש לנפאל. התכנון התמשך על פני חודשים רבים ובסופו גם צירפנו את דני וגיתית אבל הקונגמה לה היה חייב להיות חלק מהתוכנית, לפחות כך אני ראיתי את זה..........

 

 

 

84.תגובה ל: איך הגעתי לאוורסט בפעם השניה בתוך 3 שנים תגובה ל - 83

 

 

העליה אל הפאס שלא בדרך המלך
העליה אל הפאס שלא בדרך המלך
מהפאס מזרחה
מהפאס מזרחה
מבט מהפאס צפונה לכיוו גורק שפ
מבט מהפאס צפונה לכיוו גורק שפ
מבט לאגם דרומה מכיוון העליה
מבט לאגם דרומה מכיוון העליה
שקד ואלון בקונגמלה סחוף הרוח
שקד ואלון בקונגמלה סחוף הרוח
נכתב ב-13/04/2017 17:26[עודכן ב-:13/04/2017 17:42]
85.בוקר הטיפוס לקונגמלה ב-2013 תגובה ל - 84

 

 

קיר לוצה מאחורי המגדלים המשוננים
קיר לוצה מאחורי המגדלים המשוננים
בלבן גרזן השרפה ואולי זה מקאלו רחוק משמאל?
בלבן גרזן השרפה ואולי זה מקאלו רחוק משמאל?
בדרך לפאס
בדרך לפאס
בעליה לפאס
בעליה לפאס
אמה דבלם בבוקר
אמה דבלם בבוקר
מצ
מצ'וקונג רי בבוקר
נכתב ב-13/04/2017 17:53[עודכן ב-:13/04/2017 18:43]
86. הטיפוס לקונגמלה ב-2016 תגובה ל - 85

 

קמנו מוקדם בבוקר כשבחוץ למרות כל התקוות מעורפל לחלוטין. התארגנו ליום טיול ארוך, תגברנו את התמרים, השקדים ואגוזי המלך שלנו בלחם טיבטי שנאפה באותו הבוקר ובצנצנת חמאת בוטנים. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו החוצה אל הערפל לכיוון מעבר הקונגמה כשדילה שהכיר את הדרך צועד לפנים ומוביל אותנו לגשר על הנחל. סמכתי עליו בקטע הראשון כי כמה חודשים לפני כן שלח לי הסוכן מקטמנדו תמונה שלו עם זוג ארופאי על רקע פסגות ההימלאיה וזיהיתי את המקום המצולם כפאס הקונגמה. דילה הקיף את הגסטהאוס ממערב כמו שהנחתי ותוך מספר דקות עלינו על השביל הצר שמתפתל עם ההר. שירה ואני עברנו להוביל הפעם בראש, דילה ודיל מאחורינו ודני וגיתית אחרונים. לפני היציאה ובתחילת ההליכה עוד היו לגיתית ושירה ספקות לגבי תכלית ההליכה הזו בערפל והספקות עלו שוב כשהגענו לכמה מעברי סלעים טכניים בשלבים המוקדמים של ההליכה.

לאחר כשעה של הליכה התחילו העננים והספקות להתפזר והנופים להתגלות ובערך אז גם הטיפוס הפך להיות יותר מגמתי כלפי מעלה ופחות אקראי. לא זכרתי את האגם הירחי היפיפה למרגלות אמה דבלם ואת הנחל שיוצא ממנו שנראו לדרומנו במשך שעה ארוכה. אחר כך הפרענו את מנוחתה של להקת יוני הימאליה צבעונית יפיפיה שהתעופפה הלאה בכנפיים משקשקות באוויר הדליל. בשלב מסויים בעליה הסדר חזר על כנו ודני וגיתית עברו אותנו וכך גם דיל ודילה. תכננתי לעשות הפסקה ראשונה למנוחה בפתחה הצופה על אמה דבלם שזכרתי, בסמוך לבולדרים לידם עצרתי עם שקד ואלון. ביקשתי מדני וגיתית שלא יפתחו פער גדול וישמרו על קשר עיין. הצבעים של הקרקע היו יפים כמו שזכרתי והפעם גם הבחנתי בכתמים אדומים של קבוצות עלים נמוכות שצומחות בגובה הזה ופרחים סגולים ולבנים סגולים.

את המנוחה עשינו במקום שזכרתי אבל הפעם למרות הצומח המרהיב, השמיים לא היו כחולים ואמה דבלם נראה בגווני לבן אפור שחור עם עננים שהסתירו מידי פעם חלקים מההר. אחרי ההפסקה התחילה עליה סלעית מעט טכנית עם שביל שדילג מעל פלגים. שירה ואני נשרכנו שוב מאחור, הלכנו לאט ושירה התחילה לדבר כבר על היפוך מגמה וחזרה לצ'וקונג. כשסיימנו את העליה, ראינו את דני וגיתית מחכים לנו ליד קבוצת בולדרים הרחק בהמשך הדרך מרחק כמה דקות הליכה. כשהגענו אליהם גיתית הציעה מייד לשירה לחזור בחזרה לצ'וקונג ושירה נענתה בשמחה. נחנו שם מספר דקות וצפינו בנוף מגדלי הסלע השחורים שקיר לוצה מאחוריהם. דיל איתר על צלע ההר ממול קבוצה של עיזי הרים והפנה את תשומת ליבנו. הצמד דיל ודילה לא תכננן גם כן לעלות גבוה יותר מאותה הנקודה. הם ניסו לשכנע אותי ואת דני שההמשך מאוד קשה אבל הפעם דני לא רצה לוותר ואני שהכרתי את המשך העליה, לא נרתעתי.

גיתית ושירה פנו וירדו עם הפורטרים ואילו דני ואני התחלנו לעלות בעליה התלולה המתפתלת שלאחריה איזור סלעי מעט טכני ואחר כך פתחה ביצתית. אחרי חציית האיזור הביצתי מתחילה עוד עליה גבעית יותר מתונה. בפעם שעברה הלכתי כאן לפני שקד ואלון וחיפשתי את הפאס במבט סוקר לעבר הפסגות המחודדות שלא הסגירו את המעבר. עכשיו למרות קטעים שהספקתי כבר לשכוח, ידעתי למה לצפות ולאחר העליה המתונה יותר חיפשתי את האגם היפה. לפני האגם זיהיתי מנחת מסוקים שלא זכרתי מהפעם הקודמת ומעליו קרחון יפה שגם הוא נשתכח.

הגענו לשפת האגם שהיה הפעם יותר מושלג, צילמתי את דני וראיתי שם בחור שעבר אותנו בעליה ואת הסינית מהקבוצה הקטנה של הזוג הצעיר עם שני האבות מהגסטהאוס בצ'וקונג. היא ביקשה שאצלם אותה באמצעות הטלפון שלה על רקע האגם וזה קצת הפתיע אותי כי בן זוגה עמד לא רחוק משם וצילם את הנוף עם מצלמה מאוד מקצועית. המשכנו לטפס את "הקיר" לפאס ועברנו את אחד האבות הסינים שהתנהל בכבדות. בעליה האחרונה מהאגם לפאס הבנתי כמה קל להתבלבל וללכת לאיבוד בין העיקולים החדים של השביל אל הדגלים של הפאס כמו שקרה לי בפעם הקודמת. דני שהלך לפני לא התבלבל בפניות והפעם הגענו למעלה די מהר ובדרך המלך.

רוח לא נשבה הפעם על הפאס למרבה הפתעתי ואפילו לא מיהרנו להוסיף שכבה במקום שגובהו יותר מ-5500 מטר.

צילמתי את דני ואחר כך ביקשנו מהמדריך של הסינים שיצלם את שנינו. המדריך היה שם עם אחד האבות. הבחור הסיני הצעיר הצטרף אחרי מספר דקות עם המצלמה המשוכללת ואחריו הצעירה ובסוף האב השני. אחרי שצילמתי אותם מספר תמונות לבקשתם ניסיתי לאמת את ההשערה שלי לגבי ההרכב של הקבוצה שלהם. הם חייכו קצת והסבירו בביישנות שהזוג אינו זוג ושהאבות הם אבות של אנשים אחרים וכולם התארגנו כקבוצה אקראית בשנגחאי לקראת הטרק הזה לאוורסט. איחלנו להם בהצלחה עם הירידה ללובוצ'ה וחציית הקרחון והסברנו שאנחנו חוזרים חזרה לצ'וקונג...…

 

 

נכתב ב-15/04/2017 17:30[עודכן ב-:15/04/2017 17:43]
87.עז הרים מנומשת תגובה ל - 86

 

ירדנו מהפאס וחלפנו במהירות על פני האגם, האיזור הביצתי והקטע הטכני והגענו לירידה התלולה לקראת המקום בו נפרדנו מהנשים בבוקר. הלכתי בראש והיה נדמה לי שאני רואה דמות מטפסת מולנו מתחתית העליה. השעה הייתה כבר מאוד מאוחרת עבור עליה אל הפאס וירידה לכיוון לובוצ'ה והעיניין נראה לי תמוה. ראיתי את המהירות והקלילות שהדמות טיפסה בה והבחנתי בעובדה שהיא לא מבצעת שום עצירה למנוחה או הסדרת נשימה למרות שנשאה תרמיל גדול על הגב. המשכנו לרדת אל מול הדמות שמטפסת מולנו וראיתי כבר את השיער הבלונדי הארוך מעל התרמיל אבל עוד לא הפנמתי את העובדה שמדובר בבחורה.

כשהמשכנו להתקרב כבר היה ברור שזו בחורה ואז עצרנו להחליף כמה מילים. היא שאלה על המרחק לפאס ואני עניתי והבהרתי לה שלדעתי היא תגיע לחציית קרחון קומבו בחשיכה ושזה לא מקום להיות בו לבד בלילה. היא השיבה שיש איתה עוד מישהו מאחוריה ושהיא אולי רק תעלה עד לפאס ותחזור. לפני שנפרדנו, שמתי לב לעובדה שהיא נעלה נעלי מטפסים חצאיות ולא נעלי הליכה. היא המשיכה לטפס בצעדים גדולים ובקצב מעורר השתאות ודני ואני המשכנו במהירות למטה. היא נעלמה לנו במהירות וראינו אותה פעם אחרונה כשהיא כמעט בסוף העליה התלולה.

כשעה מאוחר יותר, התחלנו לשמוע צעדים מאוחרינו וגילינו את המנומשת מהעליה סוגרת את המרחק ביננו בצעדים גדולים וגמישים. היא גרמה לנו להאיץ וללכת בקצב מהיר יותר בירידה אבל למרות זאת היא הדביקה אותנו תוך מספר דקות מעטות. היא אמרה שלום ועברה אותנו במהירות ללא כוונה לעצור. שאלתי אותה כמה שאלות תוך כדי תנועה שאת התשובה אליהן שמעתי רק כי עברתי לחצי ריצה. הבנתי ממנה שהיא כאן עם החבר שלה כבר שבועיים ושהוא אמור לטפס בקרוב את לוצה מכיוון הקיר והיא מטיילת קצת לעצמה עד שיסיים את הטיפוס. אחר כך הגדילה את הפער לפנינו בעקביות למרות כל מאמצינו לרוץ אחריה.

ניסינו ללכת כמה שיותר מהר בעקבותיה אבל הפער הלך וגדל בעקביות. היא עצרה בשלב מסויים בסוף ירידה מגבעה ונראתה כמחפשת את השביל שממשיך לצ'וקונג. התקרבנו אליה וסגרנו את הפער בעוד היא מתלבטת בעיניין הכיוון וכשהיא בחרה שביל החלטנו שאנחנו הולכים בעקבותיה. הלכנו אחריה מספר מאות מטרים נוספים עד שהגיעה לדרך ללא מוצא חסומה בבולדרים עצומים וללא זכר לשביל. היא הייתה עדיין עשרות מטרים לפנינו ונראתה לי אבודה. זיהיתי מימין במרחק את השביל בו עלינו בבוקר ואמרתי לדני "בוא נרד לשם והיא כבר תבוא אחרינו". דילגנו על כמה טרסות של מכלאת יאקים שהקימו שם הרועים והצלחנו להתחבר לשביל מהבוקר תוך מספר דקות. המשכנו במהירות במורד הדרך, אבל לא שמענו או ראינו אותה יותר.

כשהגענו לנקודת תצפית גבוה מעל צ'וקונג, הבטנו לעבר הכפר הרחוק וזיהינו אותה חוצה את הגשר על הנחל למטה בכניסה ליישוב ונבלעת במבוך הגסטהאוסים.

 

88.העליה לקונגמה 2016 תגובה ל - 87

 

 

איזור ההפסקה הראשונה
איזור ההפסקה הראשונה
האיזור ה״ביצתי״
האיזור ה״ביצתי״
באמצע העליה לכיוון לוצה
באמצע העליה לכיוון לוצה
האגם לפני הפאס
האגם לפני הפאס
89.תגובה ל: העליה לקונגמה 2016 תגובה ל - 88

תמונות יפות מאוד .

מהפס למעלה הקרחון נראה ממש קל למעבר . כשהגעתי אל הקרחון זה היה אולי הקטע הקשה ביותר שלי בטרק מפני שהתברברתי שם , לא מצאתי שום שביל ,

עליתי וירדתי את הגבעות של הקרחון . גבעות תלולות מאוד עם אדמה רכה ואבני חצץ שמדרדרות כל הזמן . אין במה להאחז והייתי לבד עם תרמיל של 16 ק”ג על הגב . הגעתי לכפר לובוצ’ה (אם אני לא טועה) עם אור אחרון .

מה שלא הורג , מחשל .    יש משהו בפתגם הזה , אבל לא רצוי לבחון אותו .

 

90.תגובה ל: העליה לקונגמה 2016 תגובה ל - 88

 

תודה דורון

האור על האגם ביום מעונן העמיק את הצבע הכחול שלו….

 

הפרחים הסגולים
הפרחים הסגולים
האגם הירחי של אמה דבלם
האגם הירחי של אמה דבלם
הקרחון מעל מנחת המסוקים שקרוב לפאס
הקרחון מעל מנחת המסוקים שקרוב לפאס
האיזור הביצתי
האיזור הביצתי
אדום
אדום
אדום
אדום
×