נא להמתין...

אין יותר קלאסית מאירופה: הרומנטיקה של איטליה , האוכל של צרפת , האיים של יוון , הירוק של סלובניה - והכל כל כך קרוב... אירופה כולה - ממזרח ועד מערב נפרשת לפניכם בפורום הזה. מנהלת: יונית
1.באיחור קל: גיל ואדיס באלפים הצרפתים
גיל ואדיס באלפים הצרפתיים – מאי 2010

הקדמה: לינה, אוכל, עלויות, מזג-אויר, תכנון טיול, ניווט והספר של מישלן...

כללי: בסיפור הטיול הבא יחזרו לא מעט פעמים המילים 'מדהים' 'מקסים' או 'עוצר נשימה'.
השימוש התכוף במילים אלו הוא לא (רק) בגלל אוצר המילים הדל של מחבר רשימה זו או חיבתו היתרה לקלישאות בנאליות אלא פשוט כי האיזור הוא גן עדן. חלום של אגמים, יערות מהאגדות, כפרים תלויים, עיירות עתיקות, נחלים, מפלים, פסגות מושלגות, אוכל מעולה, כרי אחו מלאי פריחה ופרות מלחכות עשב, ואנשים חייכנים ושמחים...

לינה: בתור חובבי טיולים 'מתגלגלים' זו היתה הפעם הראשונה שעשינו טיול 'כוכב'. אבל ממש 'כוכב' – 9 לילות תמימים באותו מקום.
מה שנקבע כאילוץ מסיבות אילו ואחרות התברר כהצלחה גדולה – המיקום, ממש על אגם בורג'ה היה אידיאלי: אינספור ימי טיול שאפשר לעשות משם, ובנוסף: בונוס בלתי רגיל של לסיים כל יום בשקיעות מדהימות על האגם.

אוכל: אוהבים אבל בהחלט לא בונים את הטיול סביבו. לא מצטיידים מראש ברשימה מומלצת אלא 'עוצרים כשרעבים'. לרוב ארוחה אחת ביום במסעדה (בערב), פיקניק של סנדויצ'ים ופירות בטבע בצהריים וארוחת בוקר בצימר.

עלויות: סה"כ לזוג לעשרה ימים הכול כולל הכול כולל הכול – כ-15 אלף שקל:
טיסות (הלוך לז'נבה וחזור מציריך שניהם עם אל-על) – 1200 דולר
לינה כולל ארוחת בוקר – 700 יורו
רכב (פיג'ו 207 דיזל) 240 יורו
מחיה: אוכל, דלק, אתרים, כבישי אגרה, אטרקציות: בערך 1000 יורו נוספים – קצת יותר מ-100 ליום:
חשוב לציין: סעיף המחיה לא יקר: הנסיעות לא מאוד ארוכות, ולמעט המון-בלאן (80 יורו לזוג) ורכבת מז'נבה לציריך (עוד 80 יורו לזוג) העלויות באיזור לא יקרות.

מזג האויר: המארחים שלנו היו מוכנים להשבע שזה היה חודש מאי החורפי ביותר ב-14 השנים האחרונות... ביומיים הראשונים היה מעונן, אפרורי, קר, וגשום לפרקים. אח"כ התחיל להתבהר ולהתחמם בהדרגה. ביומיים האחרונים כבר שחינו באגם. בערבים תמיד קריר, ובהרים למעלה היה לעיתים קר מאד: 8-9 מעלות.

תכנון טיול: עבודת הכנה ארוכה הסתמכה על חומר (לא רב) בעברית, על הספר (באנגלית) של מישלן על האלפים הצרפתיים (הרחבה בסעיף הבא) ועל אתרים בריטיים בעיקר. אתרים אינטרנט מקומיים רובם בצרפתית. נכון, אפשר לתרגם, אבל יש גבול...
בפועל – את המקומות הקסומים באמת גילינו בזכות המארחים שלנו, וטוריסט אינפורמיישן מקומיים שפוגשים בכפרים ובעיירות ויודעים להמליץ על המסלולים ה-'שווים באמת'.

נהיגה וניווט: הכבישים, בעיקר אלו שבמעברי הרים יכולים להיות מפחידים על גבול מסמרי שיער...
מצד שני, התחושה מאד בטוחה: אף אחד לא צופר, לא מנסה לעקוף תיירים מפוחדים, כולם מלאי סבלנות והתחשבות.
הג'י-פי-אס (mio moov200) היה אפקטיבי מאד במציאת כפרים ויישובים, והצטיין פחות במציאת אתרי טבע – כלומר הניווט הסתמך על הג'יפי, על מפת מישלן ועל שילוט הכבישים הצרפתי המצויין.
הערה: באיזור הגבול בין צרפת לשוויץ הג'יפיאס נכנס לחרדת החלפת מפות ונהיה פחות נוח (התוכנה לא מאפשרת לצפות או להשתמש בשתי מפות בו זמנית).

מדריך מישלן: לא בא חס וחלילה להעביר ביקורת על ספר הספרים, התנ'ך של המטיילים – אבל בסופו של דבר חשוב לזכור: שיטת דירוג הכוכבים שם היא סובייקטיבית לחלוטין ומסתמכת על בנאדם שהיה, ראה, וכתב את דעתו האישית בלבד.
חלק גדול מהמקומות הכי מדהימים שראינו בכלל לא מופיעים במישלן. פגשנו מקומות של כוכב מישלן אחד שהדהימו אותנו. ופגשנו 3 כוכבי מישלן שאיכזבו קצת.
בקיצור – מומלץ לטייל איתו, בטח שלא להתייחס בחרדת קודש להמלצותיו, ובטח ובטח לא כאל מקור יחיד לתכנון טיול.

2.באיחור קל: גיל ואדיס באלפים הצרפתים תגובה ל - 1
יום ראשון – אגם ז'נבה, קניון פונט דו דיאבל, וקצת ממורצין.נחיתה בז'נבה בעשר בבוקר – כמובן אחרי לילה ללא שינה.
מצחיק לראות איך שבאותו שבוע הדיל של 'הרץ' היה הכי אטרקטיבי ולכן מול עמדת 'הרץ' משתרך תור של ישראלים קצרי רוח בעוד שעמדות שאר החברות שוממות לחלוטין.

קיבלנו את הרכב ויצאנו לכיוון היעד הראשון שלנו: הכפר איוואר שעל אגם ז'נבה, על גבול שוויץ צרפת. את פנינו קיבלה צרפת בקבלת פנים מלבבת במיוחד: גשם זלעפות, ערפל, שמיים אפורים, וטמפרטורה משובבת לב של 6 מעלות.
כהרגלנו בקודש, כמדי טיול, התחלנו את הדרך בהתברברות טוטאלית (אז עוד היינו תחת החלטה שמסתדרים עם מפה ושילוט בלבד והג'יפיאס רק לחירום. אחרי שעה ורבע של נסיונות מעצבנים למצוא את הדרך ל-איוואר ויתרנו והדלקנו את הג'יפיאס. תוך 20 דקות הוא הביא אותנו לשם.
איוואר הוא כפר ימי-ביניים קטן שנכנס לרשימת 'הכפרים היפים של צרפת' – לא לגמרי בצדק - וזוכה לשני כוכבי מישלן.
הכפר חמוד, עם טיילת נחמדה על האגם אבל ממש לא הפיל אותנו מהרגליים. מי שבאזור – אפשר לקפוץ. מי שלא, אפשר לוותר. הכפר מאד מתוייר, נכון שהרבה מאד מקומות מהסוג הזה מאד מתויירים אבל שם התחושה היא שאנשים לא ממש גרים שם אלא הכל סביב התיירות.
למרות מזג-האויר היה קשה למצוא חנייה בחניון בכניסה. סיבוב בכפר, קפה ראשון בצרפת וממשיכים

הלאה לקניון gorges du pont du diable.
הנסיעה לקניון אמורה להיות כחצי שעה אבל לוקחת הרבה יותר. הנוף פשוט נהיה יפה מרגע לרגע. הכביש מתפתל במקביל לנהר בין צוקים ויערות, כשכל כמה מטרים אפשר לראות מפלון קטן של הפשרת שלגים שיוצא מההר לכיוון הנחל.
בתחילת הנסיעה עוד עוצרים כל דקה לצלם. אח"כ מבינים שאין טעם – כי הכל פה יפה ואי אפשר לעצור כל רגע.
באמצעות השילוט מוצאים את הכניסה לקניון. קונים כרטיס ויורדים לשמורה. הירידה היא דרך שביל שעובר ביער שנראה כאילו צילמו בו את 'אווטאר': שרכים, מפלונים, פלגי מים, פשוט מדהים.
ההליכה בקניון היא בקבוצות – אבל לא צריך להגיע בקבוצות מאורגנות. המדריכים פשוט מחכים שיצטברו אנשים ואז מכניסים את כל הקבוצה פנימה.
פה נתקלנו בראשונה בטרחנות צרפתית מעצבנת: הסיור הוא בצמוד למדריך ומלווה בהסברים מייגעים בצרפתית. בסוף אזרנו אומץ ו-'ברחנו' לקבוצה. חוץ ממבטי הכעס של המדריכה זה עבר בשלום...

בכל אופן - הקניון הזוכה לכינוי האקזוטי 'קניון השטן' מדהים ביופיו.
הזרימה בתחילת האביב חזקה מאד והקניון עוצמתי. לדעתנו הרבה יותר מרשים מהקניון המפורסם והמתוייר יותרגורג'ה דו פייר בו נהיה בהמשך הטיול.

מהקניון תכננו להגיע לאגם מונטריונד שאמור להיות ממש רבע שעה נסיעה משם (lac du montriord) שלט מאיר עיניים מבשר שהדרך לאגם חסומה. בגלל מזג האויר, העייפות, והשעה שמתחילה להתאחר מחליטים לא 'להתעקש' בחיפוש אובססיבי ופשוט לותר. עולים לכיוון העיירה morzine, הכבישים מתפתלים בין היערות, כרי האחו והפרות והפסגות המושלגות. הנוף מהמם. עוצרים לתצפית וממשיכים לצימר שנמצא על אגם בורג'ה לייד אקס-לה-בן
נכתב ב-26/06/2010 15:07[עודכן ב-:26/06/2010 15:07]
הודעה סגורה
3.באיחור קל: גיל ואדיס באלפים הצרפתים תגובה ל - 2
יום שני – אגם בורג'ה
עוד יום אפרורי וקריר מקדם את פנינו – מה שכן, גשם כמעט ולא יהיה ביום הזה, למעט טיפטופים פה ושם שלא ממש הפריעו.
היום הזה אמור להיות יום 'איזי' – בלי הרבה נסיעות, יום רגוע סביב האגם 'שלנו' כדי למלא כוחות מיום ההגעה המפרך.
לפני שאדיס מתעוררת אני מספיק לעשות 45 דקות של ריצת בוקר סביב האגם. חוזר. הגברת, כמה מפתיע, עדיין ישנה. מעיר אותה בעדינות, אם זה תלוי בה היא יכולה לישון גם 14 שעות רצוף - (ארוחת בוקר ולדרך:
נוסעים לכיוון הכפר בורג'ה ומשם מתחילים בטיול רגלי לכיוון הכפר השכן בורדו. הדרך מקסימה ועוברת ממש על החוף האגם כשמידי פעם השביל 'נפרד' מהחוף ומטפס לתוך יער עבות ומקסים. בסוף מגיעים לבורדו – כפר מקסים ומיוחד. בחצרות הבתים זורם נחל ששוחים בו דגים וכל הבתים ממש נשפכים מהצוק לתוך האגם. המסלול מסתיים בנמל עתיק ויפיפה. סהכ כ-6 ק"מ הליכה הלוך ושוב, רובם מישוריים עם עלייה בינונית בסוף.
חזרה מבורג'ה, נוסעים לכיוון מנזר 'הוטוקומב' בו קבורים רוב שושלת נסיכי סבואה והאיזור.
המנזר יושב ממש על האגם אבל הכביש שמגיע אליו מתפתל דרך ההרים המיוערים (אין גישה למנזר דרך האגם – רק בשייט). הדרך מדהימה ועוברת דרך נקודת תצפית יפיפיה – 'פסגת החתול'.
לא ממש הבנו מה חתולי בפסגה הזו אבל עדיין הנוף ממנה מדהים.
המנזר ממוקם בנקודה יפיפיה על האגם, והוא מרשים מאד. הביקור, כמה מפתיע – אך ורק בקבוצה מאורגנת בליווי הדרכה צרפתית...
הפעם לפחות מציידים אותנו באוזניות דוברות אנגלית ככה שהביקור מעניין. המנזר מרשים מאד מבפנים ושובר לנו את 'שגרת הטבע והאגמים' לשעה.
מהמנזר ממשיכים לכיוון הכפר המפורסם שנז– שיושב על שפך נהר הרון לאגם בורג'ה. הכפר נראה מאד ציורי בתמונות אבל בפועל היה קצת מאכזב: בגלל מזג האויר האפרורי הוא היה די שומם ונטוש, והמראה שלו הוא בדיוק המראה של התמונות המפורסמות של מרכז הכפר רק בלי השמש, השמיים הכחולים ובתי הקפה המפוצצים...
לעומת זאת, הרוח קצת נרגעה ונהיה נעים אז קנינו סנדויצ'ים ושתיה ומצאנו נקודה יפה על הנהר לפיקניק לפני שממשיכים.
השעה כבר היתה קרוב ל-18:00. אדיס טענה ש-'ראינו מספיק נוף וטבע בשביל יום אחד, בוא ניסע לאיזה עיר...נעשה קצת שופינג'
מצד שני – יש עוד מעל 3 שעות של אור והראות דוקא השתפרה. אז החלטנו שבדרך לאקס-לה-בן נעבור בתצפית שנבו המשקיפה על האגם שהומלצה לנו ע"י המאחרים שלנו וקיבלה חיזוק מהטוריסט אינפורמיישן בבורדו.
את הנהיגה לשם אפשר להגדיר בתור 'פחד אלוהים...':
הכביש צר מאד, מטפס בחדות כשתהום בצד אחד, והסיבובים חדים ובלתי צפויים. בחלקם הגדול אין שום סיכוי ששתי מכוניות יעברו ואז רכב אחד חייב לנסוע לצד התהום ברוורס כדי להגיע לנקודה בו הרכב השני איכשהו יצליח לעבור...
לשמחתנו הרבה, לפחות בעליה, שהיא המפחידה יותר, אף רכב לא עבר מולנו...
כל ניסיון לתאר את הנוף מהפסגה יהיה קלישאה. ישבנו שם לבד, על סלע, דוממים, ובהינו בתצפית המרהיבה מלמעלה על אגם בורג'ה והכפרים והיערות המקיפים אותו. ללא ספק השיא של היום ואחד משיאי הטיול שעוד יהיו לנו. פשוט תצפית מרהיבה, שאגב לא מופיעה בשום ספר ולא זוכה לשום כוכב או דירוג.
בצער רב אנחנו נפרדים מהפסגה בעיקר בגלל שמתחיל להיות קר, אבל לא יכולים להפסיק לצלם אותה...
לאט ובזהירות יורדים חזרה למטה לכיוון אקס-לה-בן.
גם לפריקים של טבע ונופים, בסוף יום כזה אקס-לה-בן 'באה טוב'...
אחרי כמות היערות והאגם שראינו נחמד להעביר את סוף היום בשוטטות ב-'חצי מדרחוב' של העיר שיש בה קסם ישן – מין עיר אירופאית מיושנת 'של פעם'. מבקרים בקזינו המפואר, בבית העירייה, קפה והביתה לישון.

הודעה סגורה
4.באיחור קל: גיל ואדיס באלפים הצרפתים תגובה ל - 3
יום שלישי – ליון
בבוקר, כשמתעוררים מביטים מהחלון באגם המקסים שלנו ומה רואים מעליו?
נכון. שמיים אפרוריים, טיפטוף מעצבן, ומד טמפרטורה שמראה עוד יום אביבי של 9 מעלות.
אחד היתרונות של טיול כוכב הוא האפשרות לשנות תוכניות בהתאם למזג-אויר.
אז לשמחתה הרבה של אדיס, חובבת הכבישים הסואנים, הערים ההומות ורשתות האופנה - אנחנו מחליטים שאין טעם היום בטיולי טבע או תצפיות נוף בשל הקור והראות הגרועה.
בעצת מארחנו אנחנו לוקחים דרך איטית יותר לליון ורק בהמשך עולים לאוטוסרדה. הדרך עוברת דרך קניון יפיפיה כשנהר הרון לצידנו.
תוך שעה ורבע אנחנו בליון. מחנים את הרכב באחד החניונים ליד העיר העתיקה, ואחרי 'קפה ראשון בליון' (שכולל כמובן ביקור דל קלוריות בפטיסרי הצמוד) מוצאים בקלות ובמהירות לא אופיינית לנו את מוזיאון המריונטות בעיר העתיקה.
המוזיאון קצת מאכזב. בובה ועוד בובה ועוד בובה ועוד בובה... קצת היה חסר לי השקעה בתפאורה סביבתית: תאורה, מוסיקת רקע מתאימה, עיצוב שונה לאולמות...
מה שכן לפחות חמים ונעים שם.
יוצאים מהמוזאון ומסתובבים בסמטאות של העיר העתיקה המקסימה.
משם מתחילים לטפס במדרגות לגבעת פובייר ממנה אמורה להיות תצפית יפה על העיר וכנסייות מרשימות.
העלייה במדרגות לא קלה (יש אפשרות גם לעלות ברכבל) ובכלל ההליכה לא נעימה. קר מאד. רוח מקפיאה, וטיפטופים.
התצפית מלמעלה אכן מרשימה מאד. כל ליון פרוסה למרגלותינו, ורואים איך כל מרכז העיר הוא בעצם חצי אי שממוקם בין שתי נהרות. מצד שני הקור למעלה על הגבעה החשופה מתחיל להיות בלתי נסבל ואנחנו בורחים להתחמם בכנסייה.
הכנסייה מדהימה. אנחנו יושבים בה שעה ארוכה ובוהים בתדהמה שציורי הקיר המרשימים שכולם מורכבים בעצם מפסיפס אינסופי.
לאחר שאזרנו כוחות והפשרנו יורדים חזרה לעיר העתיקה. במקרה נתקלנו ב-'מוזיאון המיניאטורות והעיצוב לקולנוע'.
צרפתים תחמנים: בכניסה למוזיאון יש קומת כניסה שהיא בחינם. המיניאטורות שם כל-כך מרשימות ומרהיבות שאי אפשר שלא להכנס לשאר המוזיאון. שהוא כמובן בתשלום...
המוזיאון הוא בעצם שני מוזיאונים שונים: אחד למיניאטורות והשני לעיצובי דמויות קולנועיות. למעשה לא ברור מה הקשר בין שני הדברים. לצרפתים הפתרונות.
בכל מקרה, המוזאון פשוט מדהים. עוצר נשימה. בילינו בו המומים מעל 4 שעות ופשוט לא יכולנו לעזוב אותו. אין גבול לרמת הדיוק, היצירתיות, והגאוניות שביצירות המוצגות שם שחלקן הזויות לחלוטין:
למשל מיניאטורה מדוייקת ושנונה להפליא של אולם אופרה בשיפוצים, או פאב בבוקר כשפורקים בו סחורה, או אולם תאטרון אבל מהצד של הבמה החוצה. הכל חד, שנון, ויפיפה.
אסור, פשוט אסור לוותר עליו למי שמגיע לליון. מדהים, כבר אמרתי???
יוצאים מהמוזיאון החמים והנעים לסיבוב נוסף בעיר. מחפשים את ה-'מעברים הסודיים' – מדובר במעברים פנימיים בין חדרי מדרגות של בתים עתיקים ששימשו למסתור מפני הנאצים ובתקופות קדומות יותר פשוט קיצורי דרך מהנהר לעיר – או לפחות ככה אמרה המדריכה של הקבוצה הבריטית אליהם נצמדנו...
הצלחנו למצוא באמצעות המפה 3 מעברים מתוך ה-10 שיש והרגשנו מאד הרפתקנים.
אחרי קבב מעולה לארוחת צהריים, חצינו חזרה את הנהר מהעיר העתיקה לעיר החדשה יותר והסתובבנו בשדרות היפיפיות שלה. אספרסו אחרון בליון והביתה חזרה לאגם
הודעה סגורה
5.יום רביעי - אנסי, והכרות ראשונה עם השמש תגובה ל - 4
יום רביעי – אנסי, ואיזור אגם אנסי.
כבר ריצת הבוקר סביב האגם בישרה שינוי חיובי במזג האויר. עדיין קר אבל פחות עננים ורואים (לראשונה!!!) שמיים כחולים פה ושם.
גם המארחים שלנו אופטימיים: התחזיות אומרות שהגשם נגמר ומפה מזג האויר ישתפר ויתחמם בהדרגה.
היעד הראשון שלנו הוא הקניון המפורסם גורג'ה דו פייר.
הנחל נמצא 20 דקות לפני אנסי וזהו בעצם מסלול הליכה קליל ממש על שפת הקניון. החלק המרשים הוא בערך 7 דקות הליכה לכל כיוון. הקניון יפה, בהחלט שווה ביקור למי שמגיע לאיזור אנסי אבל לדעתינו פחות מרשים מקניון gorges du pont du diable אותו ראינו ביום הראשון.
הקניון הראשון היה פראי יותר, הזרימה בו עוצמתית יותר, אך המסלול עצמו קשה יותר (כמעט כולו מדרגות בניגוד לקניון דו פייר שהוא מישורי כמעט כולו).
אחרי הקניון מתקרבים לכיוון אגם אנסי מתוך כוונה לבקר בכפרים מסביב לאגם ולטפס לכיוון פסגת פורקלז (col de forclaz) המשקיף על אגם אנסי.
אגם אנסי מדהים ביופיו. עוצרים בכפר היפיפיה טאלואר– מביטים בברבורים השטים להם בניחותא באגם הצלול בצורה בלתי נסבלת וממשיכים לכיוון דרך פורקלז (route de la forclaz) שאמורה להביא אותנו לפסגה.
עוצרים בדרך בבית קפה כדי לקבל הוראות הגעה יותר מדוייקות ובוחרים להתעלם באלגנטיות מהמלצר המקומי שמתעקש להסביר לנו בטעות שהדרך לפסגה סגורה ('פרמה מסייה, פרמה...') - אבל מה הוא מבין...
הוא כולה מקומי... לא באנו כל הדרך מישראל בשביל כביש חסום...
בערך באמצע הדרך תמרור מאיר עיניים: הכביש חסום. 'זו בודאי טעות' שכנענו את עצמנו. הרי יום יפה היום. למה שיסגרו את הכביש? ועוד כשאנחנו צריכים להגיע? מה ההגיון?
כעבור עוד כמה ק"מ מחסום. לאחר היסוס קל אנחנו מנווטים את עצמנו לעקיפתו. בשמחה רבה אנחנו רואים עוד 3 רכבים עושים בדיוק כמונו מאחורנו...
הנופים בטיפוס מרהיבים. שדות אחו מלאי פרחים בכל הצבעים, פרות רועות, צלצולי פעמונים, הכל נראה כאילו לקוח מהיידי בת ההרים. והכי חשוב: השמש מחייכת אלינו...
2 ק"מ מהפסגה הדרך חסומה. הפעם מחסום שאי אפשר לעבור עם הרכב. שנינו מסכימים ש-'אם כבר טיפסנו עד לפה אז מה הבעיה להשאיר את האוטו על הכביש ולעשות ברגל את 2 הק"מ טיפוס שנשארו עד הסוף?...'
בזהירות אני מסובב את האוטו בכביש הצר והתלול כדי שיהיה 'מוכן לירידה' ומתחילים לצעוד.
אחרי פחות מעשר דקות של עלייה תלולה שוב מחסום. הפעם כזה שאי אפשר לחצות. לא ברגל. אולי בסנפלינג. בצער רב אנחנו מפנימים את הויתור על פסגת פורקלז וצועדים חזרה לכיוון האוטו.
לפחות הוא כבר מופנה לירידה.
יורדים בכביש המדהים חזרה לכיוון אגם אנסי. כל כמה מאות מטרים יש תצפית מרהיבה על האגם והכפרים שמסביבו. פשוט יפיפה.
מקיפים את האגם ומגיעים לעיר עצמה. לשמחתנו מגלים שהחנייה ביום ראשון היא בחינם. לצערינו מגלים את זה אחרי שכבר שלשלנו 2 יורו למכונה...
נכנסים לפיצריה איטלקית שנראית קצת מוזנחת ואוכלים 2 מנות פסטה מעולות. ממנה יוצאים לשייט על אגם אנסי.
הערה סובייקטיבית לחלוטין: דוקא נהננו יותר מהקפת האגם הממונעת, המאפשרת עצירות בכפרים מאשר השיט: קודם כל כי בשייט היה קר מאד, ושנית - איך לא – ההסברים המייגעים בצרפתית ברמקול שמסוגל להכריז על פינוי רצועת עזה...
בכל אופן – האגם מרהיב ביופיו, בין אם מתוכו ובין אם מחוצה לו. לאחר השיט שוב יצאה השמש ולכן שכרנו אופניים והתחלנו לדבש סביב האגם.
לקנא בהם, בצרפתים: הכל מוקף מסלולים מסודרים: לאופניים, לרולר-בליידס, להולכי רגל, והכל יפה יפה יפה.
דיבשנו במרץ וראינו איך קשישות אירופאיות בגילאים שבארץ כבר לא יוצאים מהבית בלי פיליפינית צמודה עוקפות אותנו בנינוחות כאילו אין מחר, ועוד אומרות לנו בחיוך 'בונז'ור' תוך כדי...
הסיבוב בעיר העתיקה מלבב. על אף שהעיר תיירותית מאד ומצולמת כל-כך (אומרים שבית הכלא הישן שלה שעל התעלות הוא האתר המצולם ביותר בצרפת. יותר מהאייפל או ממונט-סן מישל) היא לא מאכזבת ולא קלישאתית ולמרות גודלה או יותר נכון קוטנה – היא מלאה פינות חמד.
מאחר שמזג האויר השתפר ונותרו לנו עוד כשעתיים של אור החלטנו לחזור לאגם בורג'ה דרך היערות ודרך פסגת cret de chatillion
למרבה הצער, טעות ניווט אופיינית למדי הובילה אותנו לציר אחר, יפה לא פחות, מקביל לציר שאותו רצינו, אך שממנו אי אפשר לטפס לפסגה...
הספקנו להגיע חזרה לאגם 'שלנו' ולצפות בשקיעה מדהימה בין ההרים שצבעה את האגם
הודעה סגורה
6.יום חמישי - שאמוני והמונט-בלאן תגובה ל - 5
יום חמישי – שאמוני והמונט-בלאן
התחזיות הצפויות על שיפור נוסף במזג-האויר והשמש המחייכת אלינו דרך החלון משכנעים אותנו שהיום נוסעים לשאמוני למה שצפינו שיהיה ה-'היי-לייטס' של הטיול: הרכבל ל-'אגוויל דו מידי'.
הנסיעה לשאמוני על הכביש המהיר לוקחת כשעה ורבע, ולמרות שמדובר באוטוסטרדה הדרך יפיפיה - בייחוד בחלק האחרון כשמתקרבים לשאמוני ופסגת המונט-בלנט מציצה בכל עיקול.
נוסעים היישר לאיזור הרכבל. המחיר לא זול: 42 יורו לאדם, לא כולל את החלק האחרון: הגונדולה לאיטליה, שעדיין לא פעילה באמצע מאי.
המראות בעלייה בשני הרכבלים מדהימים: מיערות עבותים וכרי אחו לסלעים צחיחים ושלב ועד למעטה שלג כבד משולב בקצפת עננים...
מה שכן – בדיעבד קשה להגדיר את זה כ-'היי לייטס' של הטיול: העלייה ברכבל סגור ומחניק עם עוד כמעט שישים אנשים, חלקם לא ממש חובבי מקלחת או צחצוח שיניים היתה לא נעימה בלשון המעטה.
הקור למעלה הוא 10- (מינוס עשר!!!) ולמרות ששמנו את כל מה שיש לנו: צעיף של מכבי נתניה, גטקס, גופיות טרמיות, כובעים ומעיל רוח ישראלי, זה ממש לא הספיק –כך שאי אפשר להשאר שם למעלה יותר מעשר דקות – רבע שעה. אז יוצאים, מצטלמים, מתפעלים ויורדים חזרה...
למטה, בשאמוני, מגלים לשמחתנו שמש אביבית ונעימה. הטמפ' לראשונה מעל 20 מעלות, ואנחנו אוכלים ארוחת צהריים במסעדה ממש על הנהר ונהנים מהחיים.
שאמוני היא עיר יפיפיה: הנהר זורם באמצע, הכל מוקף פסגות מושלגות ויערות והמונט-בלאן נשקף מכל פינה. המדרחוב שלה יפיפה ומפוצץ מסעדות, בתי קפה וחנויות. בקיצור עיר כיפית.
אנחנו ניגשים לטוריסט אינפורמיישן ומבקשים מהבחורה החביבה והחייכנית מסלול הליכה יפה, קליל ועד שעה וחצי הליכה.
הבחורה ממליצה לנו על מסלול שעובר דרך היערות ואמור להגיע לאגם נחמד באיזור. הוא מדגישה שזה מסלול קליל וכיפי - מקסימום שעה וחצי.
השעה וחצי הראשונות כוללות טיפוס תלול בתור היער. ואחרי הטיפוס הזה מגיע עוד טיפוס. ואחריו עוד אחד...
בדרך עוברים בין כפרונים קטנטנים עם עיזים וכבשים שמלחכות להן עשב כאילו אין מחר, צועדים בתור יערות מקסימים, כשאחת לכמה זמן יש נקודת תצפית כשכל שאמוני המוקפת פסגות מושלגות נפרשת מתחתינו. המסלול פשוט מדהים. רק שהיה מפרך למדי ולקח 3 שעות...
בסוף מגיעים לאגמון חמוד שנמצא בערך 10 דקות צעידה מהטוריסט אינפורמיישן...
נו טוב, הגיון אלפיני.... חזרנו מותשים ומאוד מרוצים מהיום המקסים. קפה אחרון במדרחוב בשאמוני וחזרה לצימר.
נכתב ב-26/06/2010 16:54[עודכן ב-:26/06/2010 16:56]
הודעה סגורה
7.יום שלישי - שמורת בוז' תגובה ל - 6
יום שישי –פארק לאומי בוז'.
פארק לאומי בוז' הוא איזור הררי ומיוער שתחום למעשה בשטח שבין אגם בורג'ה (האגם 'שלנו') ובין אנסי ממזרח ושאמברי מדרום.
הוא כולל כמה מההרים המרשימים בחבל סבואה: הסמנוז והרוורד וכמה מהתצפיות היפות באיזור.
האיזור כולו יפיפה.
היעד הראשון הוא פסגת שטיון (cret de chatillion). כן כן – בדיוק –זה שאותו פספסנו יומיים קודם.
הדרך יפיפיה, במיוחד בחלקה הראשון שעובר (שוב) בין מרבדי פריחה מדהימים בשלל צבעים: צהוב וסגול ואדום, ופרות וכרי אחו ויערות עבותים...
הפסגה עצמה קצת מאכזבת לדעתנו – בטח לא מצדיקה 3 כוכבי מישלן ובטח ובטח שיפה פחות מתצפיות אחרות שראינו. למרות שיש תצפית יפה לפסגות המושלגות מסביב, מדובר בקרחת יער טרשית למדי (סביר להניח שבגלל החורף הקשה אם היינו באים חודש קדימה האיזור היה מתמלא בכרי דשא) וסחופת רוחות.
לטייל ממש ברגל אי אפשר בגלל הרוחות והקור. אז נכנסים לבית הקפה שעל הפסגה ומקבלים את הקפה הכי גרוע שקיבלנו בצרפת ונוסעים לכיוון נקודת הפסגה שעל הר הרוורד.
הדרך לשם עוברת דרך יערות מחט ומטפסת לנקודת תצפית מדהימה – אולי המרשימה ביותר שראינו בטיול. יש מהרוורד תצפית פנורמית על אגם לה-בורג'ה והמדרונות המיוערים מסביבו לכיוון אחד ולכל הפסגות הגבוהות מכל כיוון אחר כולל המון בלאן.
מרהיב. פשוט להשכב על הדשא בין היערות, לשאוף את האויר הצלול ולבהות בנוף המדהים.
התכנון המקורי – לטייל רגלית מהפסגה לכיוון הכפר פקלז דרך היערות המקסימים נדחה.
אחרי המסלול הקשה יום קודם, בשאמוני, אנחנו במצב-רוח של עצלנים. אז מטיילים קצת ביערות שמסביב, שמכל גיחה מהם מגיעים לעוד נקודת תצפית מדהימה על האגם ובסוף נפרדים מהאיזור ונוסעים לכיוון אגם תאויל.
אגם תאויל הוא אגם הררי פצפון. הדרך אליו (כרגיל...) יפיפיה ועוברת דרך עוד ועוד יערות וכפרים קטנטנים ומקסימים שבכולם כנסייה עתיקה ויפיפיה, בולנג'רי, פטיסרי, וכמובן בר מקומי...
האגם חמוד, מוקף פרחים – ולמרבה השימחה יש גם שולחנות פיקניק ואנחנו פורסים את התכולה שרכשנו מבעוד מועד ועושים פיקניק על שפת האגם.
אחרי כמות הטבע והנופים שראינו ביום הזה שנינו תמימי דעים שאנחנו קרובים לקצה גבול יכולת עיכול נוף ליום אחד אז נוסעים לכיוון שאמברי שנמצאת במרחק 20 דקות נסיעה – ממש מתחתינו.
העיר העתיקה של שאמברי יפיפיה – בנייה רנסנסית מהודרת ומרשימה, עם המון חצרות פנימיות לבתים העתיקים...
מה שאהבנו בשמברי, זה שבניגוד לערים אחרות כמו אקס לה בן שמשדרת אווירה מבוגרת מאד,
בשאמברי יש אווירה 'צעירה' יותר וזה בגלל האוניברסיטה האיזורית שנמצאת שם.
זה מורגש מאד בפאבים שנותנים הרגשה תוססת , רועשת ועליזה... מזכיר קצת אוירה של פאבים ירושלמיים...
אדיס כל-כך הוקסמה מהאוירה הצעירה מסביב שאפילו הציעה ש-'בוא נחפש איזה מועדון ללכת לרקוד...'
כמובן שפסלתי את הרעיון המטופש על הסף.
מוצאים מסעדה הודית נחמדה ומסיימים את הערב בפאב עם הסטודנטים המקומיים.

נכתב ב-26/06/2010 17:02[עודכן ב-:26/06/2010 17:03]
הודעה סגורה
8.יום שביעי - 'דרך האלפים הגבוהים' תגובה ל - 7
יום שביעי – 'דרך האלפים הגבוהים' – לבורג' סן מוריס
הערה חשובה לכל מי שמתכוון לטייל באיזור: לעולם לא לעשות את היום הזה בתחילת הטיול...
יום הטיול הזה היה ללא ספק אחד משיאי הטיול שלנו, כך שאם היינו עושים אותו בהתחלה כל דבר אחר היה נראה קצת פחות...
היעד הראשון: העיירה קונפלאר – שם שתינו אספרסו מעולה של בוקר והסתובבנו בעיירת ימי הביניים המקסימה והציורית.
נכון – יש המון עיירות כאלו באירופה ובצרפת בפרט אבל מה שהקסים אותנו בזו שממש חיים בה אנשים ולא רק תיירים: רואים נשים תולות כביסה במרפסות ואנשים משקים עדניות ומקומיים הולכים לקניות...שזה דבר שלא ראינו בעיירות אחרות מהסוג הזה שנותנות הרגשה כאילו שהן קצת רק הצגה לתיירים.
משם עלינו על כביש 925. כל הדרך לבורג' סן מוריס הוא פחות מ-100 ק"מ אבל זה יום טיול מלא ועמוס.
הנוף משתנה בצורה דרמטית: מתחיל מנסיעה מסמרת שיער בין יערות עבותים ופסגות מושלגות.
בהמשך מטפס הכביש לכיוון סכר רוזלנד. מדובר באגם היקוות מלאכותי שאוגר מימי הפשרת שלגים. האגם מדהים ביופיו והפסגות המושלגות מסביב יוצרות מראה פשוט מכשף.
כהרגלנו – גם פה עשינו פיקניק בין הפסגות המושלגות והאגם המרשים. מה שכן – מסלול הליכה לא היה אפשרי לעשות. קררררר...
מסכר רוזלנד הכביש ממשיך להתפתל לכיוון מעבר ההרים רוזלנד. אנחנו מטפסים ומטפסים בכביש הצר והחד. המהירות הממוצעת לא עולה על 20 קמ"ש. מזג האויר מתענן, ומתקדר ו... מתחיל לרדת שלג. בהתחלה פתיתים קלים, ואח"כ ממש שלג!!!!
מסביב הכל לבן והמראה מדהים. כל כמה מאות מטר רואים רכב אחר (של תיירים...) שעוצר כדי לזרוק שלג אחד על השני...
לבסוף מעבר ההרים נגמר ומתחילים לרדת חזרה לכיוון העמק לכיוון בורג'-סן-מוריס.
העמק מדהים ביופיו. אנחנו עוצרים 'לנוח' מהנהיגה המפרכת (אני מותש מהנהיגה ואדיס מלהעיר לי כל שניה לנסוע יותר לאט...)
למטה בעמק שוב זורחת שמש והשמיים כחולים, והציפורים מצייצות, ובכל נקודה לצד הדרך יש נחל וכרי דשא מקסימים ומפלים ויערות, רק להזרק על איזה סלע ולהקשיב לשאון המיים השוצפים ולהנות מהשמש החמימה – כאילו השלג והקור של לפני חצי שעה היו דמיון.
בסוף הגענו לבורג' סן מוריס – שהיא, כמה מפתיע, עוד עיירונת חמודה עם מדרחוב מקסים.
יושבים בשמש החמימה, מתפעלים מהנוף המדהים ומהחיים הטובים ומחסלים מנת גלידה ענקית...
רכבת השיניים לרכס סגורה בעונה הזו, וגם רכבת התיירים המקומית.
בטוריסט אינפורמיישן מסבירים לנו שמעבר סן-ברנרד לכיוון איטליה סגור עד אמצע יוני. האמת שזה לא נורא כי גם ביום הזה זכינו לכמות נופים מרשימה ביותר.
אז חוזרים לאגם 'שלנו' הפעם בדרך מהירה ונוחה הרבה יותר – מי מסוגל לעשות כזה מסלול פעמיים ביום הלוך ושוב? בטח לא אני...
מגיעים לאגם 'שלנו' כמעט לשקיעה – קונים אוכל ויורדים לחוף לפיקניק 'שקיעה' כיפי במיוחד.

נכתב ב-26/06/2010 17:11[עודכן ב-:26/06/2010 17:16]
הודעה סגורה
9.יום שמיני - רכבת כורים ויומולדת באנסי תגובה ל - 8
יום שמיני – רכבת כורים ויומולדת באנסי.
רכבת הכורים של למור נמצאת במרחק שעה ורבע נסיעה דרומה – דרומית לגרנובל.
ס"הכ יוצאות שתי רכבות ביום. אחת בבוקר (לא פרקטי לנו...) ושניה ב-14:30 בצהריים.
התכנון המקורי היה לשלב באותו בוקר טיול באיזור שמורת הורקור.
אבל בבוקר פשוט לא התחשק לנו...
גודש. זה מה שהרגשנו אחרי כמות הנופים והמראות והחוויות של השבוע האחרון.
אז הוחלט לותר על הורקור (ואולי לשמור אותו לטיול אחר, אולי פרובנס הצפונית בעתיד...), ולבלות בוקר רגוע על האגם 'שלנו' לפני שיוצאים ליום טיול...
אז אחרי בוקר מקסים של בטלה עם ספר מול הנוף יצאנו לכיוון למור..
מכיוון שביום הזה חגגתי יומולדת, המארחים שלנו, שפשוט יודעים כל דבר שקשור לאיזור הזה, ידעו אותי שהצגת תעודה עם תאריך לידה יזכה אותי בכרטיס חינם לרכבת...

מדובר ברכבת ששימשה בעבר כורי פחם להגיע למכרות והוא נוסעת על מסילה צרה בדרך יפיפייה שעוברת בין אינספור אגמים וסכרים. מראה מרהיב ויפיפיה שלא זכה לתיעוד בשל לכתה לעולמה בטרם עת של מצלמתנו דוקא ביום זה.
טחנת הרכבת היא הומז' צרפתי נחמד לתקופת המערב הפרוע: ברקע מתנגנת מוסיקת דיקסילנד שמחה ועליזה, וכל עיצוב התחנה מזכיר את מכרות הכורים של פעם – הם אפילו שימרו שם מעין מזנון עתיק 'של פעם' עם המחבטות והסירים הישנים שם היו מטגנים מנצ'יז לכורים האמיצים.
לשמחתנו אנחנו מגלים שאנחנו היחידים על הקרון.
מה שכן – הנסיעה, כמה מפתיע, מלווה בהסברים טרחניים ובלתי נגמרים, בצרפתית כמובן, מפי מדריכה חדורת מוטיבציה וחמושה ברמקול אימתני.
בדרך, ממש לפני התחנה בה מחליפים רכבת וחוזרים חזרה, עצרנו במכרה פחם. מדובר במוזיאון בו אפשר לצפות בביגוד ובציוד הישן של הכורים, לצפות בסרט הסבר (בצרפתית כמובן) ולרדת לסיור במכרה עצמו.
למעשה המילה 'אפשר' אינה מדוייקת...
כדי לבקר במכרה חייבים קודם כל לעשות סיבוב של 20 דקות במוזיאון, לצפות בסרט בהקרנה קולקטיבית לנו ולעוד כעשרה קשישים צרפתיים ואז לרדת עם מדריכה אסרטיבית לסיור במכרה.
הסיור, כמובן, מודרך. ההדרכה, נו באמת... בצרפתית.
ניסינו, כמו ביום הראשון, להתרחק מהקבוצה ולהסתובב לבד במכרה. אבל הפעם זה לא הצליח. המדריכה 'הזעיקה לעזרה' מדריך נוסף שפשוט נצמד אלינו, בנימוס אך בנחישות, ורמז לנו שאסור לנו לברוח לקבוצה...
סוף כל סוף הסיור נגמר ונמלטנו לנו חזרה לכיוון הרכבת חזרה...
אגב – הרכבת חזור עושה את אותו מסלול כמו ברכבת הלוך – מה שלא מונע מהמדריכה עם הרמקול לחזור שוב על ההסברים.
אדיס בנדיבות מודיעה לי ש-'היום הזדקנת בשנה אז אתה בוחר איך חוגגים...'
וההחלטה מאד קלה – חוזרים לאנסי המקסימה - הפעם לביקור ערב – כי איזה מקום יכול להתאים יותר מהעיר המדהימה הזו לחגוג יומולדת?
אז תוך שעה ורבע היינו באנסי, וצפינו שוב באגם המקסים בשקיעה והסתובבנו בין התעלות והסמטאות שהמראה שלהן בחושך עם התאורה המיוחדת על המים פשוט מכשף, ואכלנו ממש מול מוזיאון בית-הכלא
במסעדה יקרה שהיא לחלוטין מלכודת לתיירים וחשבנו לעצמנו שבעצם 'אם האוכל טעים אז מה זה משנה אם זו מלכודת תיירים הרי בעצם אנחנו תיירים, לא?...'
ובסוף נסענו כחצי שעה באוטוסטרדה עד הצימר שלנו לישון
הודעה סגורה
10.יום שמיני - רכבת כורים ויומולדת באנסי תגובה ל - 9
תמונות מרכבת הכורים.
אלפים צרפתים 124.jpgאלפים צרפתים 106.jpg
הודעה סגורה
11.יום שמיני - רכבת כורים ויומולדת באנסי תגובה ל - 10
תמונות נוספות מרכבת הכורים
אלפים צרפתים 098.jpgאלפים צרפתים 117.jpg
הודעה סגורה
12.נהניתי מאד לקרוא תגובה ל - 9
מזל שהחלטתי להציץ בפורום אירופה בדיוק כשהעלית פה את הטיול המקסים שלכם. הייתי בחלק מהמקומות שתיארת והם אכן מקסימים ומהממים וכל מילת הגזמה אינה מוגזמת.
מה עם תמונות שנשטוף קצת את העינים?
הודעה סגורה
13.תמונות ומספר תובנות לגבי צילום: תגובה ל - 12
א. אני שונא לצלם.
ב. אני שונא להצטלם
ג. אני מחשיב את עצמי כאחד הצלמים הגרועים בתבל.
ג. אדיס אוהבת מאד לצלם. בעיקר אותי.
ד. אדיס אוהבת מאד שמצלמים אותה. בעיקר שאני מצלם אותה.
ה. כמעט כל התמונות של הטיולים שלנו כוללות אותנו בתוכו. למרות
שאני קצת מכער את הנוף...

ענת: אם יש לך סבלנות אז בבקשה:
http://picasaweb.google.com/104284306532713786742/MyPictures #

אם אין סבלנות אז הנה אלבום דגימונת מקוצררת:
http://www.lametayel.co.il/he/navigator/89-0-0-photo/uid-507 73

נכתב ב-26/06/2010 21:09[עודכן ב-:26/06/2010 21:13]
הודעה סגורה
14.מקסים! תגובה ל - 9
איזה כיף לקרא! בקיץ שעבר טיילתי (כוכב) עם אשתי באזור. שהינו 7 לילות באנסי המקסימה והיינו במרבית המקומות שציינת.
אגב , העיירה איוואר נראתה יפיפיה ופרחונית להפליא ונחשבת בעיני,לפחות, כמקום שווה ביקור.
תודה על התיאורים היפים שהעלו בי זכרונות נעימים.
אריה
הודעה סגורה
15.יום תשיעי - פארק שארטרז תגובה ל - 14
יום תשיעי – פארק שארטרז
מתעוררים בבוקר ומנסים להפנים את העובדה האבסורדית שהיום זה יום הטיול האמיתי האחרון שלנו.
מחר יש לנו עוד יום כמעט מלא אבל הוא מוקדש להגעה לז'נבה, רכבת לציריך, וכמה שנספיק נטייל בציריך – בקיצור יום 'טיול אמיתי' אחרון.
מתלבטים האם לבקר במערות הנטיפים שבשרטרז – מצד אחד זה שונה מכל מה שעשינו עד עכשיו, מצד שני, קצת אבדה סבלנותנו לסיורים המודרכים ולהסברים האין-סופיים. אז מחליטים לנסוע לכיוון שארטרז ואז להחליט לפי מזג-אויר..
הנוף בשמורה פשוט מדהים. הנסיעה עוברת בקניונים צרים שעוברים מעל נהרות שוצפים ומפלים ויערות צפופים.
את אספרסו הבוקר אנחנו שותים בכפר המתוק להפליא – סן פייר דנטרמו.
אין בו שום דבר מיוחד. פשוט סתם עוד כפר יפיפיה מוקף הרים, ויערות, שבמרכזו עובר נחל מקסים.
אנחנו מוצאים בית קפה פתוח ויושבים בחצר שלו ממש על שפת הנחל הזורם.
מזג-האויר חמים ונעים.
אנחנו מחליטים בינתיים לותר על המערה ולצאת למסלול הליכה לא רחוק מהכפר – בלב איזור השרטרז ושמגיע למפל יפה שאפשר אפילו לראות אותו קטן קטן מהכפר עצמו.
נקודת ההתחלה של המסלול היא פשוט גן עדן. אין דרך אחרת לתאר אותה: נחל שזורם עם מפלונים קטנים בין כרי עשב ירוקים ומרבדי פריחה צבעוניים כשהכל מוקף בהרים נישאים ויערות.
במקום יש קיוסק קטן, שרק בדיעבד התברר לנו שאפשר לשתות שם את ליקר שרטרז המפורסם...
מנקודת ההתחלה יש מגוון מסלולים ברמות אורך וקושי משתנות. אני בוחרים את המסלול השני הכי קשה שמטפס עד הרכס דרך שני המפלים.
ההליכה (כשעתיים וחצי הלוך ושוב) והטיפוס עד הרכס די מפרכים אבל אין מילים לתאר כמה הנוף מרהיב: ההליכה היא ממש בתוך סבך יערות 'אווטאר' שמלאים שרכים ומפלים ונחלים, ומשם מטפסים למפל עצום ראשון, ומשם למפל שני ומשם למערה ממנה בוקע המפל בשצף קצף...
בסוף המסלול יורד חזרה ל-'גן העדן' וכל מה שנותר לנו לעשות, אחרי פיקניק זה פשוט לחלוץ נעליים, לטבול את הרגליים בנחל, להשתרע בעשב הרך בין מרבדי הפרחים, לעצום עיניים, ולנמנם שנת צהריים קלה...
מפה לשם, אחרי המסלול המפרך, והתנומונת בעשב, והפיקניק והקפה של הבוקר השעה כבשר 16:30.
למערה אין טעם לנסוע – היא עוד מעט נסגרת.
והאמת? אחרי היום המושלם הזה גם כבר אין חשק.
אז נוסעים לאגם אקווה-בלט הסמוך, את ההמלצות עליו קיבלנו – לא פחות ולא יותר – ממכשיר הג'יפיאס שלנו:
מתברר שיש במכשיר אופציה לקבל אטרקציות תיירותיות הסמוכות למקום שבו אנו נמצאים.
ולא משנה איפה טיילנו בשבוע הזה, מכל מקום הוא 'התעקש' להמליץ לנו אך ורק על מקום אחד: אגם אגווה-בלט.
אז לשמחת הג'יפיאס אנחנו נוסעים לאגם שנמצא ממש קרוב, ומגלים אגמון נחמד, לא פחות אבל גם לא יותר. במדריך מישלן כתוב שהאגם הזה הוא החם ביותר באיזור ושהמים שלו נעימים לשחיה רוב השנה - מה שהוכח מהר מאד כשטות מוחלטת, המים היו קפואים ואין לי ספק שהכתב של מישלן לא טרח מעולם להכנס לשחות בו. בטח שלא במאי. בכל מקרה, מספיקים לחטוף שחייה קצרה ושעת שיזוף על גדות האגם וחזרה לאגם 'שלנו'
על יד האגם שלנו, קצת לפני השקיעה אנחנו מגלים שמזג-האויר החמים והאביבי שהגיע הוציא את המקומיים מהבתים והחוף מלא בנופשים ומשתזפים...
אז בלית ברירה מורידים חולצה וקופצים לשחיונת נוספת באגם שלנו.
את הערב האחרון אנחנו מבלים על המרפסת בצימר המשקיפה לאגם עם בקבוק יין.

הודעה סגורה
16.יום עשירי – ציריך, וטיסה הביתה תגובה ל - 15
יום עשירי – ציריך, וטיסה הביתה
בבוקר נפרדים בצער רב מהצימר, מהאגם, מהמארחים שלנו, ומחבל הארץ המקסים והיפיפיה הזה.
ונוסעים לז'נבה.
למרות ההסבר המפורט שקיבלנו מהמארחים שלנו איך לא להתבלבל ולהגיע מצד הצרפתי של הנתב'ג שלהם אנחנו מסתבכים ומגיעים דוקא לצד השוויצרי. ואז מסתבכים שוב ובסוף מצליחים להגיע לצד הצרפתי, להזדכות על הרכב (אצל אותה פקידה שזכרה היטב את אדיס) ולקחת רכבת לציריך.
שדה התעופה של ציריך הוא מקום איום ונורא. אין בו שום טוריסט אנפורמיישן מאוייש בבני אדם – רק בשלטים, והניסיון לקיים איזשהו דו שיח עם תחנת האוטובוס שם נדון לכישלון.
בסוף עולים על רכבת שמורידה אותנו במרכז העיר.
עד הטיסה מספיקים להסתובב כמה שעות בציריך ברחובות העיר העתיקה היוצאים מה-'בנהוף-שטראוזה' וסביב האגם שסביבו המון הופעות רחוב מסוגים שונים.
היום חם ממש- ואנחנו מרגישים שזה ממש הכנה לחזרה לארץ.
ציריך תוססת, יפיפיה, צעירה, מלאת חיים, אבל משהו לא התחבר לנו אליה...
אולי בגלל המחירים המופרעים של כל פחית שתיה שם, אולי משהו אחר, ואולי סתם העיתוי של סוף הטיול.
בעשר וחצי עולים על מטוס וחוזרים לארץ.

לסיכום:
רציתי להגיד תודה לכל מי שפרסם באתר טיפים וסיפורי טיולים על האיזור – רבקה, תמי, רחל, וסליחה אם שכחתי מישהו...
וחוץ מזה תודה ענקית לגילה ואבי ה-'מפורסמים' שארחו אותנו בצורה מדהימה בצימר שלהם –
זוג מיוחד, שמהווים אנציקלופדיה מהלכת ובלתי נגמרת למידע חיוני על כל דבר הקשור באיזור המקסים הזה ובעיקר מלאי רצון לחלוק את המידע עם אורחיהם.



הודעה סגורה
17.תמונות ומספר תובנות לגבי צילום: תגובה ל - 13
לאור השעה המאוחרת הסתפקתי בטעימה - גם זה הספיק בשביל למלא אותי בחשק לשוב לשם (אבל הזמנתי טיסות ליוון לספטמבר.. אז זה יחכה Smile)
הודעה סגורה
18.לגיל תגובה ל - 17
מקסים! גם הטיול שלכם וגם הכתבה. פשוט תענוג צרוף!!!!
נהניתי מכל רגע, תודה.

נעה

הודעה סגורה
19.יום עשירי – ציריך, וטיסה הביתה תגובה ל - 16
תאור טיול יפה מאוד.
טעמתי את האזור הזה לפני שנה. תודה על השיתוף.
הודעה סגורה
20.יום עשירי – ציריך, וטיסה הביתה תגובה ל - 16
גיל,
איזה יופי של טיול היה לכם! Surprised

ממש עושה חשק לאיזור (ומשכנע סופית לנסוע ביולי/אוגוסט...)

נהניתי מאוד משפתך הקולחת ומתאוריך המפורטים.

תודה על השיתוף,
אוסי
הודעה סגורה
21.תודה תגובה ל - 20
על הקרירות שהכנסת הביתה , יופי של טיול בהחלט מעורר את החשק לטייל עוד ועוד, אתה לא מכער את הנוף ואדיס היפה מייפייפת עוד יותר את התמונות.
הודעה סגורה
22.תודה תגובה ל - 21
טיול יפה מאד היינו שם לפני שנה

נעזרנו בטיפים ובחברי הפורום התארחנו אצל גילה ואבי

היה מושלם.
הודעה סגורה
23.תודה תגובה ל - 22
היי גיל
אתה מתאר את המקומות כל כך יפה שאני לא עומדת בפיתוי לבקר באיזור פעם נוספת ולהשלים חוסרים ע"פ מה שאתה ראית.
כפי שכתבתי לך יש לך סגנון כתיבה מאד מאד יפה שאינו אופייני לבני גילך.

והתמונות מהממות ואל תגיד ש"הכל בגלל אישתי". לא משנה מי צילם
אתה או אדיס התוצאה מדברת בעד עצמה. למעשה בימינו עם כל המצלמות האוטומטיות לא צריך להיות צלם גדול.

תודה גדולה ששיתפת את כולם בחוויותיכם ובתמונות הנהדרות.

רק גלה לי מי הם גילה ואבי שאוכל להעזר גם אני בהם כשאזדקק.

כל טוב ואני ממתינה לסיפור הבא שלכם.

רחל לבון
הודעה סגורה
24.יום עשירי – ציריך, וטיסה הביתה תגובה ל - 16
תאורך המרתק החזיר אותי שנה אחורה. לנופים המשגעים ולאירוח המדהים של גילה ואבי. בלעדיהם הטיול היה נראה אחרת לגמרי. הם יצרו לנו בית חם בארץ זרה. ידעתם את הארץ ונופיה ומוכנותם לעזרה הפגישו אותנו עם מקומות קטנים שהתיירות הזרה כמעט ולא פוגשת.
מבט מהצימראלפים צרפתים 031.jpg
הודעה סגורה
25.גיל, גיל, גיל, על מי בדיוק אתה מנסה לעבוד?... תגובה ל - 24
אתה ממש לא שונא לצלם את אישתך...
דוקא נראה לי שאתה די מחבב את העיניין - ובצדק

בכל מקרה - איזה תיאור מקסים וכתיבה שנונה, איזה תמונות יפות, ואיזה יפה אדיס...
Smile

הודעה סגורה
26.יפה מאוד... תגובה ל - 9
קראתי חלקית ושמרתי במועדפים. כל הכבוד על ההשקעה. מה עם קצת תמונות?
הודעה סגורה
27.לגיל תגובה ל - 18
אתה מכיר את זה שבמסעדה, עד שהמלצר מגיע אליך, אתה מרגל אחרי הסועדים האחרים ורואה בפינה, מימין, מישהו שהמנה שלו נראית בדיוק כמו החלומות שלך, ואז אתה מבקש 'בדיוק מה שההוא שם הזמין'?
אז זה מה שאני רוצה. בדיוק מה שאתם עשיתם, כולל הכל - שהפסגה תהיה סגורה ושהאנשים ברכבל ישכחו להתבשם. בדיוק בדיוק. כי נשמע כזה טיול נהדר!

ונחמד שהיה לכם שם les gorges du pont du diable - קניוני גשר השטן. לא מזמן, באשכול יסודי ומעמיק בפורום טיולי משפחות, דובר על המעורבות של השטן בבניית גשרים בקאהור וב-בוז'נסי, והנה גם כאן הוא מצטרף. ידו בכל Twisted Evil

תודה Exclamation
רינת
הודעה סגורה
28.יום רביעי - אנסי, והכרות ראשונה עם השמש תגובה ל - 5
מה שמצחיק גיל-שאני נתקלתי באותה "ferme" מהצד השני,אבל בגלל שבאנו בדיוק מהכוון ההפוך הגענו עד הפסגה והצלחנו לראות את האגם.
אז בשבילך-משלימה לך את התמונה של מה שפספסת בפסגה.
אבל הנוף שווה את זהגם לנו היה ferme לגמרי
הודעה סגורה
29.יונית - אם אפילו את נתקלת בכבישים חסומים - תגובה ל - 28
אז מה יגידו אזובי הקיר?...

ותודה על התמונות (כמובן שברמה הלוגית הבנו שאם כביש חסום סביר שאפשר להגיע לפיסגה מהצד השני)Smile

לאה - איזה תמונות מקסימות יצאו לכם מהרכבת...

עודד - תמונות יש למכביר - גלול את הדיון למעלה עד תגובה מספר 13 שם תגלה שני לינקים: אחד לקצת תמונות (פה באתר) אחת להמון תמונות (פיקסה...)

הדר - אם את חושבת שאדיס יפה בתמונות חכי שתראי אותה במציאות (בתקווה ובהנחה שהיא לא תראה לעולם את הדיון הזה...)

רינת - זה לא אנחנו זה האיזור
נכתב ב-29/06/2010 00:19[עודכן ב-:29/06/2010 00:28]
הודעה סגורה
30.באיחור קל: גיל ואדיס באלפים הצרפתים תגובה ל - 1
תודה רבה על התיאור והפירוט הרב.
אני ובעלי לעתיד חושבים על ירח דבש באלפים הצרפתיים והמידע שמסרת בהחלט נראה שימושי ומוצלח.

לא ראיתי שכתבת היכן לנתם, האם אתה ממליץ על המקום והאם יש לך המלצות נוספות בנושא.

הודעה סגורה

אתרי למטייל: טיולי - טיולים בישראל | משפחות - טיול עם ילדים | שלג - סקי וסנובורד | עפתי - אתר למטייל לתרמילאים | ציוד טיולים (הקטלוג הוירטואלי) | ביטוח נסיעות לחו"ל
מידע מיוחד למטיילים: טיולי 50 פלוס | נסיעת עסקים | ויזה ושגרירויות | מזג אוויר למטיילים

About Lametayel ; דרושים ללמטייל ; עידכוני RSS ; מפת אתר ; תקנון האתר ; דיוור אלקטרוני ; צור קשר

Copyright © 1999 - 2014. Created by Lametayel.co.il * למטייל ברשת 1999 - 2014 © כל הזכויות שמורות.

פרסמו אצלנו